Beabsichtigte er, im öffentlichen Bereich seine Schabbat-Ruhestätte zu nehmen, und legte seinen Eruw in eine Zisterne oberhalb von zehn Handbreiten, so ist sein Eruw ein Eruw; unterhalb von zehn Handbreiten ist sein Eruw kein Eruw.
נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור למעלה מי' טפחים עירובו עירוב למטה מי' טפחים אין עירובו עירוב
Wie ist der Fall? Wollte man sagen, bei einer Zisterne, die zehn [tief] ist, und „oberhalb“ [heißt], dass er ihn hochgehoben und hingelegt hat, und „unterhalb“, dass er ihn hinabgesenkt und hingelegt hat – was macht es aus, oben oder unten? Er ist an einem Ort und sein Eruw an einem anderen Ort!
היכי דמי אילימא בבור דאית ביה עשרה ולמעלה דדלאי ואותביה ולמטה דתתאי ואותביה מה לי למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא
Vielmehr doch bei einer Zisterne, die nicht zehn [tief] ist, und er lehrt: Sein Eruw ist ein Eruw. Folglich heißt eine Benutzung unter Mühen Benutzung!
אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב אלמא תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש
Und manchmal antwortet er ihm: Er ist im öffentlichen Bereich und sein Eruw in einer Karmelit, und es ist [die Ansicht] Rabbis, der sagt: Bei allem, was [nur] wegen einer rabbinischen Ruhevorschrift [verboten] ist, hat man für die Dämmerung keine Verfügung getroffen.
וזמנין משני ליה הוא ברה"ר ועירובו בכרמלית ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות
Und sage nicht, ich wolle dich nur abweisen, sondern ich sage es dir genau, denn wir haben gelernt: War da eine Wasserpfütze, und der öffentliche Bereich geht durch sie hindurch, so ist, wer vier Ellen weit in sie wirft, schuldig. Und wie groß ist eine Wasserpfütze? Weniger als zehn Handbreiten. Und eine Wasserpfütze, durch die der öffentliche Bereich geht – wer vier Ellen weit in sie wirft, ist schuldig.
ולא תימא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לך דתנן אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכה ד' אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים ורקק מים שרה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב
Gut ist es, dass er „Pfütze“ zweimal [lehrt]: einmal für die Sommertage und einmal für die Regentage; und das ist nötig. Denn hätte er uns [nur] die Sommertage mitgeteilt – [da] pflegen die Leute sich abzukühlen; aber in den Regentagen, könnte man sagen, nicht. Und hätte er uns [nur] die Regentage mitgeteilt – da man ohnehin beschmutzt ist, geht man auch hinein; aber in den Sommertagen nicht. [Daher] ist es nötig.
בשלמא רקק רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות הגשמים וצריכא דאי אשמעינן בימות החמה דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו אבל בימות הגשמים אימא לא ואי אשמעינן בימות הגשמים אגב דמטניף מקרי ונחית אבל בימות החמה לא צריכא
Aber wozu brauche ich das „Gehen“ zweimal? Schließe also nicht vielmehr daraus: Ein Gehen unter Mühen heißt Gehen, eine Benutzung unter Mühen heißt keine Benutzung? Schließe daraus.
אלא הילוך תרי זימני למה לי אלא לאו ש"מ הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש ש"מ
Raw Jehuda sagte: Ein Bündel Rohre – kippte er es um und richtete es auf, kippte es um und richtete es auf, so ist er erst schuldig, wenn er es aufhebt.
אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפיה רמא וזקפיה לא מיחייב עד דעקר ליה
Der Meister sagte: „Ein Mensch, der auf der Schwelle steht, darf vom Hausherrn nehmen und ihm geben, vom Armen nehmen und ihm geben.“ Diese Schwelle – was ist sie?
אמר מר אדם עומד על האסקופה נוטל מבעה"ב ונותן לו נוטל מעני ונותן לו האי אסקופה מאי
Wollte man sagen, eine Schwelle des öffentlichen Bereichs – er nimmt vom Hausherrn? Er trägt doch aus dem privaten Bereich in den öffentlichen Bereich hinaus!
אילימא אסקופת רה"ר נוטל מבעל הבית הא מפיק מרה"י לרה"ר
Vielmehr ist die Schwelle bloß ein freigestellter Ort, etwa wenn sie nicht vier mal vier hat; und wie das, was Raw Dimi, als er kam, im Namen Rabbi Jochanans sagte: Auf einem Ort, der nicht vier mal vier Handbreiten hat, ist es den Leuten des privaten Bereichs und den Leuten des öffentlichen Bereichs erlaubt, [ihre Lasten] auf der Schulter zurechtzurücken, nur dürfen sie nicht tauschen.
אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא כגון דלית ביה ד' על ד' וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו
Der Meister sagte: „Nur darf er nicht vom Hausherrn nehmen und dem Armen geben, [oder] vom Armen und dem Hausherrn geben; und hat er genommen und gegeben, sind alle drei frei.“ Sollen wir sagen, das sei eine Widerlegung Rawas? Denn Rawa sagte: Wer einen Gegenstand im öffentlichen Bereich vom Anfang der vier [Ellen] bis zum Ende der vier befördert, ist, obwohl er ihn
אמר מר ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורין לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברשות הרבים אע"פ שהעבירו
Original: Shabbat 8b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.