Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 2Beweis 2Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Hörte er einen Teil des Blasens in der Grube und einen Teil des Blasens am Rand der Grube, so hat er seine Pflicht erfüllt. Einen Teil des Blasens, bevor die Morgenröte aufging, und einen Teil des Blasens, nachdem die Morgenröte aufging – so hat er seine Pflicht nicht erfüllt.
שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא
Abaje sagte zu ihm: Was ist dort anders? Dass wir das ganze Blasen [zur Zeit] der Pflicht brauchen, und das ist nicht gegeben – hier brauchen wir doch auch das ganze Blasen [am Ort] der Pflicht, und das ist nicht gegeben!
אמר ליה אביי מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא
Wie kannst du das vergleichen! Dort ist die Nacht überhaupt keine Zeit der Pflicht; hier ist die Grube ein Ort der Pflicht für diejenigen, die in der Grube stehen.
הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדין בבור
Will sagen, Rabba meint: Hört er das Ende des Blasens ohne den Anfang des Blasens, so hat er seine Pflicht erfüllt, und folglich [auch, wenn er] den Anfang des Blasens ohne das Ende des Blasens [hört]?
למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
Komm und höre: Blies er den ersten [Ton] und zog den zweiten so lang wie zwei, so hat er nur einen in der Hand. Und warum? Er soll ihm doch für zwei angerechnet werden! – Die Töne trennen wir nicht voneinander.
ת"ש תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ואמאי תסלק לה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
Komm und höre: Wer in eine Grube, in eine Zisterne oder in ein großes Fass bläst – hat man den Klang des Schofars gehört, so hat man seine Pflicht erfüllt; hat man den Hall gehört, so hat man seine Pflicht nicht erfüllt. Und warum? Man soll doch mit dem Anfang des Blasens erfüllen, bevor sich der Klang vermischt!
ת"ש התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
Wenn dem so ist, was will er [damit] sagen? – Man könnte meinen, manchmal streckt er seinen Kopf heraus, während der Schofar noch in der Grube ist, und der Klang vermischt sich; darum lässt er uns hören [dass er erfüllt].
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא קמ"ל
Raw Jehuda sagte: Mit dem Schofar eines Brandopfers soll man nicht blasen, und hat man geblasen, so hat man seine Pflicht erfüllt. Mit dem Schofar eines Friedensopfers soll man nicht blasen, und hat man geblasen, so hat man seine Pflicht nicht erfüllt.
אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא
Was ist der Grund? Das Brandopfer unterliegt [dem Gesetz] der Veruntreuung; da er sich daran veruntreut hat, ist es zu Profanem geworden. Friedensopfer, die nicht [dem Gesetz] der Veruntreuung unterliegen – auf ihnen lastet ein Verbot [und sie werden nicht zu Profanem].
מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו [ולא נפקי לחולין]
Vielmehr sagte Rawa: Sowohl bei diesem als auch bei jenem hat er seine Pflicht nicht erfüllt. Dann sagte er wieder: Sowohl bei diesem als auch bei jenem hat er seine Pflicht erfüllt – die Gebote wurden nicht zum Genuss gegeben.
אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו
Raw Jehuda sagte: Mit dem Schofar des Götzendienstes soll man nicht blasen, und hat man geblasen, so hat man seine Pflicht erfüllt. Mit dem Schofar einer abtrünnigen Stadt soll man nicht blasen, und hat man geblasen, so hat man seine Pflicht nicht erfüllt. Was ist der Grund? Bei einer abtrünnigen Stadt ist das Maß gleichsam zerstückelt.
אמר רב יהודה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה
Rawa sagte: Wem durch Gelübde der Genuss von seinem Nächsten verboten ist, dem darf dieser das Blasen des Gebots vorblasen. Wem durch Gelübde der Genuss von einem Schofar verboten ist, der darf darauf das Blasen des Gebots blasen.
אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה
Und Rawa sagte: Wem durch Gelübde der Genuss von seinem Nächsten verboten ist, auf den darf dieser in der Regenzeit Entsündigungswasser sprengen, aber nicht im Sommer. Wem durch Gelübde der Genuss von einer Quelle verboten ist, der darf darin in der Regenzeit das Tauchbad des Gebots nehmen, aber nicht im Sommer.
ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל לא בימות החמה המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה
Man sandte dem Vater Schmuels: Hat man ihn gezwungen und er hat Mazza gegessen, so hat er seine Pflicht erfüllt. Wer hat ihn gezwungen? Wollte man sagen, ein Dämon hat ihn gezwungen – es wurde doch gelehrt: Ist einer manchmal gesund, manchmal geistesgestört, so ist er, wenn er gesund ist, in jeder Hinsicht wie ein Zurechnungsfähiger, und wenn er geistesgestört ist, in jeder Hinsicht wie ein Geistesgestörter!
שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו
Original: Rosh Hashanah 28a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.