Der Tanna lehrt [nur] die Erleichterungen.
תנא קולי קולי קתני:
Pessachim 55a פסחים
Aufbau der Debatte:Mischna 2Beweis 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
„Und überall [ruhen] die Gelehrten usw.“ Heißt das, Rabban Schimon ben Gamliel meint, wir befürchten keine Überheblichkeit, und die Rabbanan meinen, wir befürchten Überheblichkeit? Wir haben es doch umgekehrt von ihnen gehört, denn wir haben gelernt: Ein Bräutigam, der in der ersten Nacht das Schma lesen will, darf es lesen. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Nicht jeder, der sich den Namen [eines Frommen] zulegen will, darf ihn sich zulegen.
ובכל מקום ת"ח וכו': למימרא דרשב"ג סבר לא חיישינן ליוהרא ורבנן סברי חיישינן ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן חתן אם ירצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא רשב"ג אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול
Rabbi Jochanan sagte: Die Zuordnung [der Ansichten] ist vertauscht. Raw Schischa, der Sohn Raw Idis, sagte: Vertausche nicht. [Der Widerspruch] der Rabbanan gegen die Rabbanan ist kein Widerspruch: Hier, da alle Arbeit verrichten und er nicht arbeitet, sieht es wie Überheblichkeit aus; dort aber, da alle lesen und auch er liest, sieht es nicht wie Überheblichkeit aus.
אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא בריה דרב אידי אמר לא תיפוך דרבנן אדרבנן לא קשיא הכא כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מיחזי כיוהרא אבל התם כיון דכולי עלמא קרי ואיהו נמי קרי לא מיחזי כיוהרא
[Der Widerspruch] Rabban Schimon ben Gamliels gegen Rabban Schimon ben Gamliel ist kein Widerspruch: Dort braucht man Andacht, und wir sind Zeugen, dass er seinen Sinn nicht [darauf] ausrichten kann – so sieht es wie Überheblichkeit aus; hier aber sieht es nicht wie Überheblichkeit aus: Man sagt [sich], er hat keine Arbeit. Geh hinaus und sieh, wie viele Müßiggänger es auf dem Markt gibt!
דר' שמעון בן גמליאל אדרשב"ג לא קשיא התם הוא דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מיחזי כיוהרא אבל הכא לא מיחזי כיוהרא אמרי מלאכה היא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:
MISCHNA: Und die Weisen sagen: In Judäa verrichtete man am Vorabend des Pessach Arbeit bis Mittag, und in Galiläa verrichtete man überhaupt keine. In der Nacht [davor] verbieten es Bet Schammai, und Bet Hillel erlauben es bis zum Sonnenaufgang.
מתני׳ וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה ב"ש אוסרים וב"ה מתירין עד הנץ החמה:
GEMARA: Zuerst lehrt er einen Brauch, und am Ende lehrt er ein Verbot!
גמ׳ מעיקרא תנא מנהגא ולבסוף תנא איסורא
Rabbi Jochanan sagte: Das ist kein Widerspruch: Das eine ist Rabbi Meir, das andere ist Rabbi Jehuda; denn es wird gelehrt: Rabbi Jehuda sagte: In Judäa verrichtete man am Vorabend des Pessach Arbeit bis Mittag, und in Galiläa verrichtet man überhaupt keine. Rabbi Meir sagte zu ihm: Was sollen Judäa und Galiläa hier als Beweis? Vielmehr: An einem Ort, wo man gewohnt ist, Arbeit zu verrichten, verrichtet man sie; an einem Ort, wo man gewohnt ist, sie nicht zu verrichten, verrichtet man sie nicht. Da Rabbi Meir von einem Brauch spricht, folgt daraus, dass Rabbi Jehuda von einem Verbot spricht.
אמר ר' יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר הא ר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל אינן עושין כל עיקר אמר לו ר"מ מה ראייה יהודה וגליל לכאן אלא מקום שנהגו לעשות מלאכה עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מדקאמר ר' מאיר מנהגא מכלל דרבי יהודה איסורא קאמר
Und meint Rabbi Jehuda, dass am Vierzehnten das Verrichten von Arbeit erlaubt sei? Es wird doch gelehrt: Rabbi Jehuda sagt: Wer am Dreizehnten jätet und dem [eine Pflanze] ausgerissen wird, pflanzt sie an einer Stelle mit Schlamm wieder ein, aber er pflanzt sie nicht an einer trockenen Stelle ein.
וסבר ר' יהודה ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה והתניא ר' יהודה אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד
Am Dreizehnten – ja, am Vierzehnten – nein. Nun, wir hören doch von Rabbi Jehuda, dass er sagt: Jede Pfropfung, die nicht innerhalb von drei Tagen anwächst, wächst nicht mehr an. Wenn du meinst, am Vierzehnten sei das Verrichten von Arbeit erlaubt, wozu brauche ich den Dreizehnten? Es gibt doch den Vierzehnten, den Fünfzehnten und einen Teil des Sechzehnten! Rawa sagte: In Galiläa hat man es gelehrt.
בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא מכדי שמעינן ליה לר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ואי ס"ד ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה למה לי שלשה עשר והאיכא ארביסר וחמיסר ומקצת שיתסר אמר רבא בגליל שנו
Es gibt doch die Nacht! Raw Scheschet sagte: [Er lehrt] wie Bet Schammai. Raw Aschi sagte: Tatsächlich wie Bet Hillel, denn es ist nicht die Art der Menschen, nachts zu jäten.
והאיכא ליליא אמר רב ששת כב"ש רב אשי אמר לעולם כב"ה לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה
Rabina sagte: Tatsächlich in Judäa, und beim Einwurzeln [gilt]: Einmal einen Teil des Tages wie den ganzen zu werten, sagen wir; zweimal einen Teil des Tages wie den ganzen zu werten, sagen wir nicht.
רבינא אמר לעולם ביהודה ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן:
MISCHNA: Rabbi Meir sagt: Jede Arbeit, mit der man vor dem Vierzehnten begonnen hat, darf man am Vierzehnten vollenden; aber man darf nicht am Vierzehnten neu mit ihr beginnen, selbst wenn man sie vollenden kann. Und die Weisen sagen: Drei Handwerke verrichten am Vorabend des Pessach Arbeit bis Mittag, und diese sind es: die Schneider, die Barbiere und die Wäscher. Rabbi Jose bar Jehuda sagt: auch die Schuster.
מתני׳ ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אע"פ שיכול לגומרה וחכמים אומרים ג' אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטין והספרים והכובסין ר' יוסי בר יהודה אומר אף רצענין:
GEMARA: Es wurde gefragt: Haben wir [das] von [Arbeiten] für den Bedarf des Festes gelernt, aber nicht für den Bedarf des Festes [darf man] auch nicht vollenden? Oder haben wir [das] von [Arbeiten] nicht für den Bedarf des Festes gelernt, aber für den Bedarf [des Festes] dürfen wir auch beginnen? Oder vielleicht: Sowohl für den Bedarf des Festes als auch nicht für den Bedarf – vollenden ja, beginnen nein?
גמ׳ איבעיא להו לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מיגמר נמי לא או דילמא שלא לצורך המועד תנן אבל לצורך אתחולי מתחלינן או דילמא בין לצורך המועד בין שלא לצורך מיגמר אין אתחולי לא
Komm und hör: „Aber man darf nicht am Vierzehnten neu beginnen, selbst einen kleinen Gürtel, selbst ein kleines Haarnetz.“ Was heißt „selbst“? Doch wohl: selbst diese, die für den Bedarf des Festes sind – vollenden ja, beginnen nein. Daraus folgt, dass wir [Arbeit,] die nicht für den Bedarf [des Festes ist], auch nicht vollenden.
ת"ש אבל לא יתחיל בתחילה בארבעה עשר אפילו צלצול קטן אפילו שבכה קטנה מאי אפילו לאו אפי' הני דלצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא מכלל דשלא לצורך מיגמר נמי לא גמרינן
Nein: Tatsächlich vollenden wir auch, was nicht für den Bedarf ist; und was heißt „selbst“? Selbst diese, die klein sind; denn man könnte meinen: Ihr Beginn ist [zugleich] die Vollendung ihrer Arbeit, so dürfe man mit ihnen auch von vornherein beginnen – das lässt er uns hören.
לא לעולם דשלא לצורך מיגמר נמי גמרינן ומאי אפילו אפילו הני נמי דזוטרי נינהו דסלקא דעתך אמינא התחלתן זו היא גמר מלאכתן נתחיל בהו נמי לכתחילה קמשמע לן:
Komm und hör: Rabbi Meir sagt: Jede Arbeit, die für den Bedarf des Festes ist,
תא שמע רבי מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד
Original: Pesachim 55a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.