sobald sie Beeren ansetzen; die Ölbäume, sobald sie blühen; und alle übrigen Bäume, sobald sie [Frucht] hervorbringen. Und Raw Assi sagte: Das ist Bosser [die unreife Traube], das ist der Beerenansatz, das ist die weiße Bohne. – Die weiße Bohne, kann man das meinen? Vielmehr sag: Ihr Maß ist wie eine weiße Bohne.
משיגריעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו ואמר רב אסי הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן פול הלבן סלקא דעתך אלא אימא שיעורו כפול הלבן
Und wen hast du sagen hören: Bosser – ja, Blüte – nein? Die Rabbanan; und er lehrt: „alle übrigen Bäume, sobald sie hervorbringen“! Vielmehr: Rabbi Ilai schnitt [nur an Bäumen], die zu viel [Frucht ansetzten] (dnischani).
ומאן שמעת ליה דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר כל האילנות משיוציאו אלא רבי אילעאי בדניסחני קץ
Die Rabbanan lehrten: Man isst Trauben, bis die Spaliertrauben zum Essen aufgebraucht sind; wenn es spätere als diese gibt, isst man [im Vertrauen] auf sie.
תנו רבנן אוכלין בענבים עד שיכלו דליות של אוכל אם יש מאוחרות מהן אוכלין עליהן
Man isst Oliven, bis die letzte in Tekoa aufgebraucht ist. Rabbi Elieser sagt: bis die letzte von Gusch Chalaw aufgebraucht ist, so dass ein Armer hinausgeht und weder in ihrem Wipfel noch an ihrem Stamm ein Viertel [Kab] findet. Man isst getrocknete Feigen, bis die unreifen Feigen von Bet Hini aufgebraucht sind.
אוכלים בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע ר' אליעזר אומר עד שיכלה אחרון של גוש חלב כדי שיהא עני יוצא ואינו מוצא לא בנופו ולא בעיקרו רובע אוכלין בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני
Rabbi Jehuda sagte: Die unreifen Feigen von Bet Hini wurden nur in Bezug auf den Zehnten erwähnt, (denn wir haben gelernt:) Die unreifen Feigen von Bet Hini und die Ahini-Datteln von Tubina sind dem Zehnten pflichtig.
אמר רבי יהודה לא הוזכרו פגי בית היני אלא לענין מעשר (דתנן) פגי בית היני ואהיני דטובינא חייבין במעשר:
„Man isst Datteln, bis die letzte in Zoar aufgebraucht ist. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Man isst [im Vertrauen] auf die zwischen den Palmwedeln, aber man isst nicht auf die zwischen den Dornen.“
אוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער רשב"ג אומר אוכלין על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצין
Man wendet ein: Man isst Trauben bis Pessach, Oliven bis Schawuot, getrocknete Feigen bis Chanukka und Datteln bis Purim. Und Raw Bibi sagte: Rabbi Jochanan vertauscht die beiden letzten. – Das eine wie das andere ist dasselbe Maß. Und wenn du willst, sag: Er lehrt doch ausdrücklich: Wenn es spätere als diese gibt, isst man [im Vertrauen] auf sie.
ורמינהי אוכלין בענבים עד הפסח בזיתים עד העצרת בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים ואמר רב ביבי ר' יוחנן תרתי בתרייתא מחליף אידי ואידי חד שיעורא הוא ואי בעית אימא הא קתני בהדיא אם יש מאוחרות מהן אוכלין עליהן
Es wird gelehrt: Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Ein Kennzeichen für Berge sind Milin-Bäume, ein Kennzeichen für Täler sind Dattelpalmen, ein Kennzeichen für Bachtäler ist Schilfrohr, ein Kennzeichen für die Schefela ist die Sykomore. Und obwohl es keinen Beweis für die Sache gibt, gibt es einen Hinweis auf die Sache, denn es heißt: „Und der König machte das Silber in Jerusalem wie Steine, und die Zedern machte er wie die Sykomoren in der Schefela an Menge“ (1 Kön 10,27).
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים סימן לנחלים קנים סימן לשפלה שקמה ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (מלכים א י, כז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב
„Ein Kennzeichen für Berge sind Milin-Bäume, ein Kennzeichen für Täler sind Dattelpalmen“ – das ist von Bedeutung für die Erstlingsfrüchte, denn wir haben gelernt: Man bringt Erstlingsfrüchte nur von den sieben Arten, und nicht von Palmen auf den Bergen und nicht von Früchten in den Tälern.
סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים נפקא מינה לבכורים דתנן אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין ולא מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים
„Ein Kennzeichen für Bachtäler ist Schilfrohr“ – das ist von Bedeutung für den „harten Bach“ (Nachal Etan). „Ein Kennzeichen für die Schefela ist die Sykomore“ – das ist von Bedeutung für Kauf und Verkauf. Jetzt, da du darauf gekommen bist: Alle [sind] auch für Kauf und Verkauf [von Bedeutung].
סימן לנחלים קנים נפקא מינה לנחל איתן סימן לשפלה שקמה נפקא מינה למקח וממכר השתא דאתית להכי כולהו נמי למקח וממכר:
MISCHNA: An einem Ort, wo man gewohnt ist, Kleinvieh an Nichtjuden zu verkaufen, verkauft man; an einem Ort, wo man nicht gewohnt ist zu verkaufen, verkauft man nicht. Und an keinem Ort verkauft man ihnen Großvieh, Kälber und Fohlen, ob unversehrt oder gebrochen. Rabbi Jehuda erlaubt es bei einem gebrochenen; Ben Betera erlaubt es bei einem Pferd.
מתני׳ מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים מוכרין מקום שלא נהגו למכור אין מוכרין ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחין שלמין ושבורין ר' יהודה מתיר בשבורה בן בתירא מתיר בסוס
An einem Ort, wo man gewohnt ist, in den Pessachnächten Gebratenes zu essen, isst man es; an einem Ort, wo man gewohnt ist, es nicht zu essen, isst man es nicht.
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין:
GEMARA:Raw Jehuda sagte im Namen Raws: Es ist einem Menschen verboten zu sagen: „Dieses Fleisch ist für Pessach“, weil es aussieht, als weihe er sein Tier und esse Geheiligtes außerhalb [des Tempels]. Raw Papa sagte: Gerade Fleisch; aber Weizen nicht, denn er meint: Er soll für Pessach [vor Säuerung] bewahrt werden.
גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ אמר רב פפא דוקא בשר אבל חיטי לא דמינטר לפסחא קאמר
Und Fleisch nicht? Man wendet ein: Rabbi Jose sagte: Todos aus Rom führte bei den Leuten Roms den Brauch ein, in den Pessachnächten im Ganzen gebratene Böcklein zu essen. Man ließ ihm sagen: Wärest du nicht Todos, hätten wir über dich den Bann verhängt, weil du Israel Geheiligtes außerhalb [des Tempels] essen lässt. – Geheiligtes, kann man das meinen? Vielmehr sag:
ובשר לא מיתיבי אמר ר' יוסי תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גזרנו עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ קדשים סלקא דעתך אלא אימא
Original: Pesachim 53a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.