Nach wem beten wir für die „Kranken“ (קצירי) und für die „Leidenden“ (מריעי)? [Nach wem? Nach Rabbi Jose.] Da er „Kranke“ und „Leidende“ sagt, ist daraus zu schließen: „Kranke“ sind wirklich Kranke, „Leidende“ sind die Gelehrten.
כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כר' יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן:
„Und erlaubt ist ihm das dicke.“ Unsere Mischna ist nicht wie die Babylonier; denn Rabbi Seira sagte: Die Babylonier sind töricht, denn sie essen Brot mit Brot.
Raw Chisda sagte: Ich möchte jene Punktierer von Huzal fragen: Wie ist dieser Brei am besten zu essen – der von Weizen mit Weizenbrot und der von Gerste mit Gerstenbrot, oder vielleicht der von Weizen mit Gerstenbrot und der von Gerste mit Weizenbrot?
Rawa aß ihn mit Brotkrusten. Rabba bar Raw Huna traf Raw Huna, wie er Brei mit seinen Fingern aß. Er sagte zu ihm: Warum isst der Meister mit seiner Hand? Er sagte zu ihm: So sagte Raw: Brei mit einem Finger ist schmackhaft, umso mehr mit zweien, umso mehr mit dreien.
רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחי' לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמ' ליה אמאי קאכיל מר בידיה א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת
Raw sagte zu seinem Sohn Chija, und ebenso sagte Raw Huna zu seinem Sohn Rabba: Lädt man dich ein, Brei zu essen, [geh] bis zu einer Parasange; Rindfleisch zu essen, bis zu drei Parasangen. Raw sagte zu seinem Sohn Chija, und ebenso sagte Raw Huna zu seinem Sohn Rabba: Spucke nichts vor deinem Lehrer aus außer Kürbis und Brei, denn sie sind wie eine bleierne Rute; selbst vor König Schapur spucke sie aus.
אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט
Rabbi Jose und Rabbi Jehuda: Einer aß Brei mit seinen Fingern und einer aß mit einem Palmspan. Der mit dem Palmspan aß, sagte zu dem, der mit seinen Fingern aß: Wie lange willst du mich noch deinen Kot essen lassen? Der mit seinen Fingern aß, sagte zu dem, der mit dem Palmspan aß: Wie lange willst du mich noch deinen Speichel essen lassen?
רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך
רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה ר' שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כ"ש שנסמוך עליהן למחר
Rabbi Jehuda saß vor Rabbi Tarfon. Rabbi Tarfon sagte zu ihm: Heute strahlt dein Gesicht. Er sagte zu ihm: Gestern Abend gingen deine Knechte aufs Feld und brachten uns Mangold, und wir aßen ihn ohne Salz; hätten wir ihn mit Salz gegessen, so hätten unsere Gesichter umso mehr gestrahlt.
רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין
Eine Matrone sagte zu Rabbi Jehuda: Lehrer und Trunkener! Er sagte zu ihr: Treue sei in der Hand dieser Frau [d. h. ich versichere dir], dass ich [Wein] nur koste beim Kiddusch, bei der Hawdala und bei den vier Bechern des Pessach, und [danach] binde ich mir die Schläfen von Pessach bis Schawuot; vielmehr: „Die Weisheit eines Menschen lässt sein Gesicht leuchten“ (Koh 8,1).
אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו
Ein Sadduzäer sagte zu Rabbi Jehuda: Dein Gesicht gleicht entweder denen der Zinsleiher oder denen der Schweinezüchter. Er sagte zu ihm: Bei Juden sind beide verboten; vielmehr habe ich vierundzwanzig Aborte zwischen meinem Haus und dem Lehrhaus, und jede Stunde gehe ich in jeden einzelnen hinein.
אמר לי' ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד
Wenn Rabbi Jehuda ins Lehrhaus ging, trug er einen Krug auf seiner Schulter. Er sagte: Groß ist die Arbeit, denn sie ehrt ihren Besitzer. Rabbi Schimon trug einen Korb auf seiner Schulter; er sagte: Groß ist die Arbeit, denn sie ehrt ihren Besitzer.
ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה
Die Frau Rabbi Jehudas ging hinaus, nahm Wolle und machte einen gemusterten Mantel. Wenn sie auf den Markt ging, bedeckte sie sich damit, und wenn Rabbi Jehuda hinausging, um zu beten, bedeckte er sich [damit] und betete. Und wenn er sich damit bedeckte, sprach er den Segen: „Gelobt, der mich mit einem Mantel umhüllt hat.“
דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל
Einmal verordnete Rabban Schimon ben Gamliel ein Fasten. Rabbi Jehuda kam nicht zur Fastenversammlung. Man sagte zu ihm: Er hat keine Bedeckung. Er schickte ihm einen Mantel, doch er nahm ihn nicht an.
זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל
Original: Nedarim 49b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.