MISCHNA: Wer gelobt, sich des Gekochten zu enthalten, dem ist Gebratenes und Abgebrühtes erlaubt. Sagte er: „Konam, dass ich kein Gericht koste“, so ist ihm dünnes Topfgericht verboten und dickes erlaubt; erlaubt ist ihm auch ein weich gekochtes Ei (טורמוטא) und ein in heißer Asche gegarter Kürbis. Wer gelobt, sich des Topfgerichts zu enthalten, dem ist nur verboten, was im Topf gesotten wird. Sagte er: „Konam, was in den Topf hinabkommt, dass ich es nicht koste“, so ist ihm alles verboten, was im Topf gekocht wird.
מתני׳ הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה:
GEMARA: Es wird gelehrt: Rabbi Joschija verbietet [auch Gebratenes]. Und obwohl es keinen Beweis für die Sache gibt, gibt es eine Andeutung für die Sache, denn es heißt: „Und sie kochten das Pessachopfer am Feuer nach der Vorschrift“ (2 Chr 35,13).
גמ׳ תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (דברי הימים ב לה, יג) ויבשלו את הפסח באש כמשפט
Wollen wir sagen, sie streiten darüber: Rabbi Joschija meint, man richte sich nach der Sprache der Tora, und unser Tanna meint, bei Gelübden richte man sich nach der Sprache der Menschen?
לימא בהא קמיפלגי דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם
Nein, alle meinen, bei Gelübden richte man sich nach der Sprache der Menschen; der eine [spricht] nach seinem Ort und der andere nach seinem Ort. Am Ort unseres Tanna nannte man Gebratenes „Gebratenes“ und Gekochtes „Gekochtes“; am Ort Rabbi Joschijas nannte man selbst Gebratenes „Gekochtes“.
לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתרא דר' יאשיה אפילו צלי קרו מבושל
Abaje sagte: Dieser Tanna nennt alles, womit man Brot isst, „Gericht“. Und es wird ja gelehrt: Wer gelobt, sich des Gerichts zu enthalten, dem sind alle Arten von Gericht verboten, und verboten ist ihm Gebratenes, Abgebrühtes und Gekochtes, und verboten sind ihm weiche Hitrijot, mit denen die Kranken ihr Brot essen.
אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן
Ist das so? Rabbi Jirmeja war doch krank; da kam ein Arzt zu ihm, um ihn zu heilen. Er sah einen Kürbis, der in seinem Haus lag; da ließ er ihn und ging hinaus. Er sagte: Der Todesengel ist im Haus dieses [Mannes], und ich soll hineingehen, um ihn zu heilen?
איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה
Das ist kein Widerspruch: Das eine bei den weichen, das andere bei den harten. Rawa bar Ulla sagte: Das eine beim Kürbis selbst, das andere bei seinem Inneren. Denn Raw Jehuda sagte: Das Innere des Kürbisses mit Mangold, das Innere des Flachses mit Kutach. Und diese Sache darf man nicht vor einem Am ha-Arez sagen.
לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ
Rawa sagte: Wer sind die „Kranken“? Die Gelehrten. Rawa[bleibt] bei seiner Ansicht, denn Rawa sagte:
רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא
Original: Nedarim 49a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.