wie ein Gerät aus Dung, wie ein Gerät aus Erde, und sie nehmen keine Unreinheit an? Denn der Meister sagte: Steingeräte, Dunggeräte und Erdgeräte nehmen keine Unreinheit an, weder nach den Worten der Tora noch nach den Worten der Schriftgelehrten. Oder vielleicht ist es keine Verdauung?
ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה דאמר מר כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים או דלמא לא הוי עיכול
Entscheide es doch aus dem, was Ulla im Namen Rabbi Schimon bar Jehozadaks sagte: Es geschah, dass Wölfe jenseits des Jordans zwei Kinder verschlangen, und der Fall kam vor die Weisen, und sie erklärten das Fleisch für rein.
תפשוט ליה מהא דאמר עולא משום ר"ש בר יהוצדק מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר
Fleisch ist anders, denn es ist weich. – Dann entscheide es doch aus dem Schluss: Und sie erklärten die Knochen für unrein! – Knochen sind anders, denn sie sind härter.
שאני בשר דרכיך ולפשוט מסיפא וטמאו את העצמות שאני עצמות דאקושי טפי
Rabbi Seira fragte: Weizen, der mit den Wolken herabkam – wie ist es? Wofür? Wenn für Speiseopfer – warum nicht? Vielmehr für die zwei Brote – wie ist es?
בעי ר' זירא חיטין שירדו בעבים מהו למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מאי
„Aus euren Wohnsitzen“, sagt der Allbarmherzige – um [Getreide] von außerhalb des Landes auszuschließen, das nicht; aber [Getreide] aus den Wolken ist recht? Oder vielleicht [heißt es] gerade „aus euren Wohnsitzen“, und auch [das] aus den Wolken nicht?
ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא אבל דעבים שפיר דמי או דלמא ממושבותיכם דווקא ואפילו דעבים נמי לא
Rabbi Schimon ben Pasi fragte: Eine Ähre, die vor dem Omer ein Drittel [ihrer Reife] erreicht hatte, die man ausriss und nach dem Omer einpflanzte, und sie wuchs weiter – wie ist es? Richten wir uns nach dem Grundbestand, und das Omer hat ihn erlaubt? Oder vielleicht richten wir uns nach dem Zuwachs, und [sie ist verboten,] bis das nächste Omer kommt?
בעי ר"ש בן פזי שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושרייה עומר או דלמא בתר תוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא
Entscheide es doch aus dem, was Rabbi Abbahu im Namen Rabbi Jochanans sagte: Ein junger Baum, den man auf einen alten gepfropft hat und an dem Früchte sind – selbst wenn er um das Zweihundertfache gewachsen ist, ist er verboten.
תפשוט ליה מהא דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות אפילו הוסיף במאתים אסור
Und Rabbi Schmuel bar Nachmani sagte im Namen Rabbi Jonatans: Eine Zwiebel, die man in einem Weinberg gepflanzt hat, und der Weinberg wurde ausgerissen – selbst wenn sie um das Zweihundertfache gewachsen ist, ist sie verboten.
ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפילו הוסיף במאתים אסור
Eben das fragt er ja: Ist es für die Rabbanan entschieden, dass wir uns nach dem Grundbestand richten, gleich ob zur Erleichterung oder zur Erschwerung? Oder vielleicht sind sie im Zweifel, und zur Erschwerung sagen wir es, zur Erleichterung sagen wir es nicht? – Es bleibe stehen.
היא גופה קא מיבעיא ליה מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא ספוקי מספקא להו ולחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן תיקו
Rabba fragte: Wie ist es hinsichtlich des Zehnten? Wie ist der Fall? Etwa
בעי רבה לענין מעשר מאי היכי דמי כגון
Original: Menachot 69b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.