Außerdem heißt es im Schlussteil: Ist sein Blut über Nacht liegen geblieben, so begeht man an ihm Veruntreuung, auch wenn er es danach gesprengt hat.
ועוד דקתני סיפא לן דמה אע"פ שחזר וזרקו מועלין בו
Meila 4b מעילה
Aufbau der Debatte:Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Sagst du nun, beim Sündopfer – gut;
אי אמרת בשלמא בחטאת שפיר
sagst du aber, beim Brandopfer – muss man das sagen?
אלא אי אמרת בעולה צריכא למימר
Der Schlussteil stützt ihn gewiss; was ist mit dem Anfangsteil? Da der Schlussteil ihn stützt, stützt ihn auch der Anfangsteil.
סיפא ודאי מסייע ליה רישא מאי הואיל ומסייע ליה סיפא מסייע ליה נמי רישא
Der Schlussteil stützt ihn (nicht) gewiss. Was ist der Unterschied? Beim Übernachten, das er mit eigenen Händen bewirkt, nützt das Sprengen nicht, um es dem Bereich der Veruntreuung zu entziehen;
סיפא (לאו) ודאי מסייע ליה מ"ש הלנה דקעביד בידים לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה
die Absicht, die er nicht mit eigenen Händen bewirkt – da nützt ihm das Sprengen, um es dem Bereich der Veruntreuung zu entziehen.
מחשבה לא קא עביד בידים מהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה
Sollen wir sagen, dass dies ihn stützt: „Am Piggul bei hochheiligen Opfern begeht man Veruntreuung“ – doch wohl, auch wenn er gesprengt hat, und das stützt ihn? Nein, wenn er nicht gesprengt hat.
לימא הא מסייע ליה הפיגול בקדשי קדשים מועלין בו לאו אף על גב דזרק ומסייע ליה לא דלא זרק
Hat er aber gesprengt, wie dann? Begeht man dann etwa wirklich keine Veruntreuung daran? Warum heißt es dann im Schlussteil: Bei minderheiligen Opfern begeht man an ihm keine Veruntreuung?
אבל זרק מאי הכי נמי דאין מועלין בו אמאי קתני סיפא בקדשים קלים אין מועלין בו
Er sollte doch im Anfangsteil unterscheiden und lehren: Vor dem Sprengen begeht man an ihm Veruntreuung, nach dem Sprengen begeht man an ihm keine Veruntreuung! – Das stützt ihn gewiss.
ליפלוג ברישא וליתני לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו ההוא ודאי מסייע ליה
Sollen wir sagen: Da ihn der Schlussteil stützt, stützt ihn auch der Anfangsteil? – Bei minderheiligen Opfern ist es für ihn eindeutig; hier ist es für ihn nicht eindeutig.
לימא הואיל ומסייע ליה סיפא מסייע ליה נמי רישא קדשים קלים פסיקא ליה הכא לא פסיקא ליה
Eine Regel sagte Rabbi Jehoschua: Alles, was eine Zeit der Erlaubnis für die Kohanim hatte, daran begeht man keine Veruntreuung; und alles, was keine Zeit der Erlaubnis für die Kohanim hatte, daran begeht man Veruntreuung.
כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה
Welches ist das, was eine Zeit der Erlaubnis für die Kohanim hatte? Was über Nacht liegen blieb, was unrein wurde und was hinausgelangte.
איזוהי שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת ושיצאת
Und welches ist das, was keine Zeit der Erlaubnis für die Kohanim hatte? Was [mit der Absicht] außerhalb seiner Zeit und außerhalb seines Ortes geschlachtet wurde und wovon Untaugliche das Blut aufgefangen und gesprengt haben.
ואיזוהי שלא היתה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה
Bar Kappara sagte zu Bar Pedat, [dem Sohn seiner Schwester]: Sohn meiner Schwester, sieh zu, was du mich morgen im Lehrhaus fragst: Haben wir die Erlaubnis durch das Schlachten gelernt,
אמר ליה בר קפרא לבר פדת בן אחותי ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש היתר שחיטה שנינו
Original: Meilah 4b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.