Man beginnt keinen Abschnitt mit weniger als drei Versen! Soll er zwei von diesem und drei von jenem lesen? Dann bleiben zwei übrig!
אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי
Megilla 22a מגילה
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1Beweis 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Er sagte zu ihm: Dieses habe ich nicht gehört, aber Ähnliches habe ich gehört, denn wir haben gelernt: Am ersten Tag [liest man] „Im Anfang“ und „Es werde eine Feste“; und dazu wurde gelehrt: „Im Anfang“ in zwei [Lesungen], „Es werde eine Feste“ in einer.
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד
Und wir haben dazu gefragt: Gut, „Es werde eine Feste“ in einer, denn das sind drei Verse; aber „Im Anfang“ in zwei – das sind [doch nur] fünf Verse! Und es wird gelehrt: Wer aus der Tora liest, soll nicht weniger als drei Verse lesen.
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים
Und es wurde dazu gesagt: Raw sagte: Er springt zurück; und Schmuel sagte: Er teilt [den Vers].
ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק
Raw sagte, er springt zurück. Was ist der Grund, dass er nicht sagte, er teilt? Er ist der Ansicht: Jeden Vers, den Mose nicht geteilt hat, teilen wir nicht.
רב אמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה
Und Schmuel sagte: Wir teilen ihn. – Aber Rabbi Chananja, der Bibelkundige, sagte doch: Großen Kummer hatte ich bei Rabbi Chanina dem Großen, und er erlaubte mir nicht, [einen Vers] zu teilen, außer für die Kinder des Lehrhauses, da sie zum Lernen da sind!
ושמואל אמר פסקינן ליה והא אמר רבי חנניא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין
Was ist dort der Grund? Weil es nicht anders möglich ist; hier ist es auch nicht anders möglich.
התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר
Und Schmuel sagte, er teilt. Was ist der Grund, dass er nicht sagte, er springt zurück? Eine Verordnung wegen derer, die hereinkommen, und wegen derer, die hinausgehen.
ושמואל אמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין
Man wandte ein: Einen Abschnitt von sechs Versen liest man in zwei [Lesungen], und einen von fünf Versen [nur] einzeln. Hat der Erste drei gelesen, so liest der Zweite zwei aus diesem Abschnitt und einen aus einem anderen Abschnitt. Und manche sagen: drei, da man keinen Abschnitt mit weniger als drei Versen beginnt.
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים ושל חמשה פסוקים ביחיד קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים
Und wenn es so ist, [dann sollte] man nach dem, der sagt, er springt zurück, zurückspringen, und nach dem, der sagt, er teilt, teilen!
ואם איתא למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק נפסוק
Dort ist es anders, da es auf diese Weise möglich ist.
שאני התם דאפשר בהכי
Rabbi Tanchum sagte, Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: Die Halacha ist wie [die Ansicht von] „manche sagen“. Und Rabbi Tanchum sagte, Rabbi Jehoschua ben Levi sagte: So wie man keinen Abschnitt mit weniger als drei Versen beginnt, so lässt man in einem Abschnitt nicht weniger als drei Verse übrig.
אמר רבי תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים
Das ist doch selbstverständlich! Wenn schon beim Beginnen, wo der erste Tanna erleichtert, die „manche sagen“ erschweren – um wie viel mehr erschweren die „manche sagen“ beim Übriglassen, wo [sogar] der erste Tanna erschwert!
פשיטא השתא ומה אתחלתא דקא מקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי יש אומרים
Man könnte sagen: Hereinkommende sind häufig, Hinausgehende sind nicht häufig, denn sollten sie die Torarolle liegen lassen und hinausgehen? – Er lässt uns hören [, dass es doch vorkommt].
מהו דתימא נכנסין שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי ספר תורה ונפקי קמ"ל
Und der erste Tanna – was ist beim Übriglassen anders? Wegen der Hinausgehenden! [Dann sollte] auch beim Beginnen eine Verordnung wegen der Hereinkommenden [gelten]! – Man sagt: Wer hereinkommt, fragt nach.
ות"ק מ"ש שיורי דלא משום יוצאין אתחולי נמי גזירה משום הנכנסין אמרי מאן דעייל שיולי שייל
Rabba, der Sohn Rawas, ließ Raw Josef fragen: Wie ist die Halacha? Er ließ ihm antworten: Die Halacha ist: Er springt zurück, und zwar springt der Mittlere zurück.
שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה הלכתא דולג ואמצעי דולגן:
„Dies ist die Regel: An jedem [Tag], an dem es ein Zusatzopfer gibt“ usw.: Man fragte sie: An einem öffentlichen Fasttag – wie viele [lesen]? [Gilt:] Am Neumond und am Festtag, an denen es ein Zusatzopfer gibt, vier, hier aber, wo es kein Zusatzopfer gibt, nicht? Oder gibt es vielleicht auch hier ein zusätzliches Gebet?
זה הכלל כל שיש בו מוסף וכו': איבעיא להו תענית צבור בכמה ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה
Komm und höre: An den Neumondtagen und an den Halbfeiertagen lesen vier – folglich am öffentlichen Fasttag drei! – Sag [dann] den Anfangsteil: Am Montag und am Donnerstag und am Schabbat beim Mincha-Gebet lesen drei – folglich am öffentlichen Fasttag vier! Vielmehr: Hieraus ist nichts zu entnehmen.
ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה הא בתענית צבור ג' אימא רישא בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' הא תענית צבור ארבעה אלא מהא ליכא למישמע מינה
Komm und höre: Raw kam nach Babylonien an einem öffentlichen Fasttag. Er stand auf und las aus der [Tora-]Rolle; zu Beginn sprach er einen Segen, am Schluss sprach er keinen Segen. Alle fielen auf ihr Angesicht, aber Raw fiel nicht auf sein Angesicht.
ת"ש דרב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיה
Nun, Raw las doch als Israelit; was ist der Grund, dass er abschloss und keinen Segen sprach? Doch wohl, weil nach ihm ein anderer lesen sollte!
מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה
Nein, Raw las als Kohen, denn Raw Huna las [ja auch] als Kohen.
לא רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני
Gut, Raw Huna las als Kohen, denn sogar Rabbi Ami und Rabbi Assi, die die angesehensten Kohanim des Landes Israel waren, ordneten sich Raw Huna unter. Aber bei Raw gab es doch Schmuel, der ein Kohen war und über ihm stand!
בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה
Auch Schmuel ordnete sich Raw unter, und Raw war es, der ihm Ehre erwies; und wenn er ihm [Ehre] erwies, dann in seiner Gegenwart, in seiner Abwesenheit erwies er sie ihm nicht.
שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה
So ist es auch einleuchtend, dass Raw als Kohen las, denn wenn es dir in den Sinn käme, er habe als Israelit gelesen – was wäre der Grund, dass er davor einen Segen sprach, nach der Verordnung [, dass alle den Segen sprechen]?
הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה
Wenn dem so ist, soll er auch danach einen Segen sprechen! – Es ist anders, wo Raw sitzt: Hereinkommen tun sie,
אי הכי לאחריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי
Original: Megillah 22a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.