ist wie ein Pfand. Bis hierher streiten sie nur darin, dass der eine Meister der Ansicht ist: [bei] einem Darlehen, auch wenn davon nicht eine Pruta wert übrig geblieben ist; und der andere Meister der Ansicht ist: Ist davon eine Pruta wert übrig geblieben, ja; ist davon nicht eine Pruta wert übrig geblieben, nein. Aber nach aller Meinung ist, wer durch ein Darlehen anheiligt, sie angeheiligt!
הרי היא כפקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנה שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה לא אבל דכולי עלמא מקדש במלוה מקודשת
Wie ist dieses Pfand gemeint? Wenn sie die Haftung übernommen hat, ist es ja ein Darlehen; wenn sie die Haftung nicht übernommen hat – wenn dem so ist, statt im Schlusssatz zu lehren: „Und bei einem Darlehen ist sie angeheiligt, auch wenn davon nicht eine Pruta wert übrig geblieben ist“, sollte er doch im selben [Fall] unterscheiden und lehren: Wovon ist die Rede? Wenn sie keine Haftung übernommen hat; hat sie aber die Haftung übernommen, ist sie angeheiligt, auch wenn davon nicht eine Pruta wert übrig geblieben ist.
האי פקדון היכי דמי אי דקביל עליה אחריות היינו מלוה אי דלא קביל עליה אחריות אי הכי אדתני סיפא ובמלוה אע"פ שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת ניפלוג וניתני בדידה במה דברים אמורים שלא קבלה עליה אחריות אבל קבלה עליה אחריות אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת
„Rabbi Schimon ben Elasar sagt im Namen Rabbi Meirs: Ein Darlehen ist wie ein Pfand.“ Worin streiten sie? Rabba sagte: Ich fand die Rabbanan im Lehrhaus sitzen und sagen: Sie streiten darüber, ob ein Darlehen hinsichtlich der Rückforderung im Besitz des Eigentümers bleibt, und dasselbe gilt für die Unglücksfälle.
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון במאי קמיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה והוא הדין לאונסין קמיפלגי
Denn der eine Meister ist der Ansicht, ein Darlehen steht im Besitz des Schuldners, und dasselbe gilt für die Unglücksfälle; und der andere Meister ist der Ansicht, ein Darlehen steht im Besitz des Eigentümers, und dasselbe gilt für die Unglücksfälle.
דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא והוא הדין לאונסים ומר סבר מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים
Und ich sagte zu ihnen: Hinsichtlich der Unglücksfälle streitet niemand, dass es im Besitz des Schuldners steht. Was ist der Grund? Es ist nicht geringer als eine Leihe: Wenn bei einer Leihe, bei der das Zurückgeben des Gegenstands selbst verlangt wird, [der Entleiher] für Unglücksfälle haftet, um wie viel mehr bei einem Darlehen! Vielmehr geht es hier zwischen ihnen darum, ob ein Darlehen hinsichtlich der Rückforderung im Besitz des Eigentümers bleibt.
ואמינא להו לאונסים כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי מאי טעמא לא גרעא משאלה מה שאלה דהדרה בעינא חייב באונסים מלוה לא כל שכן אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו
Und wie ist es mit dem, was Raw Huna sagte: Wer von seinem Nächsten eine Axt entleiht – hat er damit gespalten, hat er sie erworben; hat er damit nicht gespalten, hat er sie nicht erworben? Sollen wir sagen, es ist wie [ein Streit unter] Tannaim? – Als er seine Lehre sagte, [sagte er so]:
ואלא הא דאמר רב הונא השואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה
Nein; bis hierher streiten sie nur bei einem Darlehen, bei dem das Zurückgeben des Gegenstands selbst nicht verlangt wird; aber bei einer Leihe, bei der das Zurückgeben des Gegenstands selbst verlangt wird, [gilt] nach aller Meinung: Hat er damit gespalten, ja; hat er damit nicht gespalten, hat er sie nicht erworben.
לא עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא אבל בשאלה דהדרה בעינא דברי הכל ביקע בו אין לא ביקע בו לא קנאו
Sollen wir sagen, es ist wie [ein Streit unter] Tannaim: „Sei mir angeheiligt durch einen Schuldschein“, oder er hatte ein Darlehen bei anderen und übertrug es ihr – Rabbi Meir sagt: Sie ist angeheiligt; und die Weisen sagen: Sie ist nicht angeheiligt. Wie ist dieser Schuldschein gemeint? Wollte man sagen, ein Schuldschein über andere – das ist ja das Darlehen bei anderen! Vielmehr doch, ein Schuldschein über sie selbst, und sie streiten über den, der durch ein Darlehen anheiligt!
נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת האי שטר חוב היכי דמי אילימא שטר חוב דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי
Worin streiten sie beim Darlehen mit Urkunde? Sie streiten im Streit zwischen Rabbi und den Rabbanan, denn es wird gelehrt: Buchstaben werden durch Übergabe erworben – Worte Rabbis. Und die Weisen sagen: Ob er geschrieben und nicht übergeben hat oder übergeben und nicht geschrieben hat, er hat nicht erworben, bis er schreibt und übergibt.
במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור
Und wenn du willst, sage ich: Niemand hält [die Ansicht] Rabbis, und hier streiten sie über [die Lehre] Raw Papas, denn Raw Papa sagte: Wer seinem Nächsten einen Schuldschein verkauft, muss ihm schreiben: „Erwirb ihn und alle seine Verpfändungen.“ Der eine Meister hält [die Ansicht] Raw Papas, und der andere Meister hält [die Ansicht] Raw Papas nicht.
ואיבעית אימא דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמיפלגי דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא
Original: Kiddushin 47b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.