Stehen die Güter in der Besitzvermutung der Waisen, und der Witwe obliegt der Beweis? Oder stehen die Güter in der Besitzvermutung der Witwe, und den Waisen obliegt der Beweis?
נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה
Komm und höre, denn Levi lehrte: Eine Witwe – solange sie nicht wieder geheiratet hat, obliegt den Waisen der Beweis; hat sie geheiratet, obliegt ihr der Beweis.
ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה להביא ראיה
Rabbi Schimi bar Aschi sagte: Es ist wie ein Streit von Tannaim: Sie verkauft und schreibt: „Diese habe ich für den Unterhalt verkauft, und diese habe ich für die Ketubba verkauft“ – Worte Rabbi Jehudas. Rabbi Jose sagt: Sie verkauft und schreibt ohne nähere Angabe, und so ist ihre Stellung stärker.
א"ר שימי בר אשי כתנאי מוכרת וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכן כחה יפה
Streiten sie nicht etwa darüber: Rabbi Jehuda, der sagt, sie müsse es genau angeben, meint, die Güter stehen in der Besitzvermutung der Waisen, und der Witwe obliegt der Beweis; und Rabbi Jose meint, sie müsse es nicht genau angeben, [denn] die Güter stehen in der Besitzvermutung der Witwe, und den Waisen obliegt der Beweis?
מאי לאו בהא קמיפלגי לר' יהודה דאמר בעי לפרושי סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה ורבי יוסי סבר לא בעי לפרושי נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה
Woraus? Vielleicht meinen alle, die Güter stehen in der Besitzvermutung der Witwe, und den Waisen obliegt der Beweis, und Rabbi Jehuda lehrt uns einen guten Rat: damit man sie nicht eine Gefräßige nenne.
ממאי דלמא דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ורבי יהודה עצה טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתנותא
Denn sagst du nicht so – was Rabbi Jochanan fragte, sollte er aus unserer Mischna entscheiden: „Sie verkauft für den Unterhalt ohne Gericht und schreibt: Diese habe ich für den Unterhalt verkauft.“ Vielmehr kann man aus der Mischna nichts schließen, weil sie uns einen guten Rat lehrt; so lehrt uns auch [diese Baraita] einen guten Rat.
דאי לא תימא הכי הא דבעי ר' יוחנן תפשוט ליה ממתני' מוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת אלו למזונות מכרתי אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל ה"נ עצה טובה קמ"ל
Oder auch: Alle meinen, die Güter stehen in der Besitzvermutung der Waisen, und dies ist der Grund Rabbi Joses, entsprechend [der Lehre] Abajes des Älteren; denn Abaje der Ältere sagte: Ein Gleichnis zu Rabbi Jose – womit ist die Sache zu vergleichen? Mit einem Schwerkranken, der sagte: Gebt zweihundert Sus dem N. N., meinem Gläubiger. Will er, nimmt er sie als seine Forderung; will er, nimmt er sie als Geschenk.
א"נ דכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא דאמר אביי קשישא משל דר' יוסי למה הדבר דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן
Original: Ketubot 96b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.