Man kauft Gefangene nicht über ihren Wert hinaus los, um der Ordnung der Welt willen. Demnach kauft man sie zu ihrem Wert los, auch wenn ihr Loskauf mehr als ihre Ketubba ausmacht.
אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם מפני תקון העולם הא בכדי דמיהן פודין אע"ג דפרקונה יותר על כתובתה
Dagegen stellt man: Wurde sie gefangen genommen, und man verlangte von ihm bis zum Zehnfachen ihrer Ketubba – das erste Mal kauft er sie los; von da an kauft er sie los, wenn er will, und wenn er nicht will, kauft er sie nicht los. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Entspricht ihr Loskauf ihrer Ketubba, so kauft er sie los; wenn nicht, kauft er sie nicht los.
ורמינהי נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בכתובתה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה ר"ש בן גמליאל אומר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה אם לאו אינו פודה
Erkrankte sie, so ist er verpflichtet, sie heilen zu lassen: Die Rabbanan lehrten: Eine Witwe, die von den Gütern der Waisen ernährt wird und Heilbehandlung braucht – das gilt wie Unterhalt. Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Eine Heilbehandlung, die ein festes Maß hat – sie wird [auf Kosten] ihrer Ketubba geheilt; eine, die kein festes Maß hat, gilt wie Unterhalt.
לקתה חייב לרפאותה: תנו רבנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומין וצריכה רפואה הרי היא כמזונות רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות
Rabbi Jochanan sagte: Den Aderlass im Land Israel hat man einer Heilbehandlung ohne festes Maß gleichgestellt. Die Verwandten Rabbi Jochanans hatten eine Frau ihres Vaters, die jeden Tag Heilbehandlung brauchte. Sie kamen vor Rabbi Jochanan. Er sagte zu ihnen: Geht, vereinbart einen festen Betrag mit dem Arzt.
אמר רבי יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא אתו לקמיה דר' יוחנן אמר להו איזילו קוצו ליה מידי לרופא
Rabbi Jochanan sagte: Wir haben uns wie Rechtsberater verhalten. Was meinte er am Anfang, und was meinte er am Ende? Am Anfang meinte er: „und deinem eigenen Fleisch entziehe dich nicht“ (Jes 58,7); am Ende meinte er: Bei einem angesehenen Menschen ist es anders.
אמר רבי יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר (ישעיהו נח, ז) ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני:
MISCHNA: Hat er ihr nicht geschrieben: „Die männlichen Söhne, die du von mir haben wirst, sollen das Geld deiner Ketubba erben, über ihren Anteil mit ihren Brüdern hinaus“, so ist er verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist. „Die weiblichen Töchter, die du von mir haben wirst, sollen in meinem Haus wohnen und von meinen Gütern ernährt werden, bis sie von Männern genommen werden“ – er ist verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist.
מתני׳ לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין
„Du sollst in meinem Haus wohnen und von meinen Gütern ernährt werden, alle Tage, die du in deiner Witwenschaft in meinem Haus verweilst“ – er ist verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist. So schrieben die Leute von Jerusalem. Die Leute von Galiläa schrieben wie die Leute von Jerusalem. Die Leute von Judäa schrieben: „bis die Erben dir deine Ketubba geben wollen“. Deshalb: Wenn die Erben wollen, geben sie ihr ihre Ketubba und entlassen sie.
את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה:
GEMARA:Rabbi Jochanan sagte im Namen Rabbi Schimon ben Jochais: Weshalb verordneten sie die Ketubba der männlichen Söhne? Damit ein Mensch sich beeile, seiner Tochter [ebenso viel] wie seinem Sohn zu verschreiben.
גמ׳ אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו
Gibt es denn so etwas: Der Allbarmherzige sagt, der Sohn soll erben und die Tochter soll nicht erben, und die Rabbanan kommen und verordnen, dass die Tochter erbt?
ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא
Auch dies ist aus der Tora, denn es steht geschrieben: „Nehmt Frauen und zeugt Söhne und Töchter, und nehmt für eure Söhne Frauen, und eure Töchter gebt Männern“ (Jer 29,6). Gut, die Söhne stehen in seiner Hand; stehen aber seine Töchter in seiner Hand?
הא נמי דאורייתא הוא דכתיב (ירמיהו כט, ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנים בידיה קיימי אלא בנתיה מי קיימן בידיה
Dies lehrt er uns: dass er sie kleiden und bedecken und ihr etwas geben soll, damit man sich um sie bemüht und kommt und sie heiratet. Und bis wie viel? Abaje und Rawa sagen beide: bis zu einem Zehntel des Vermögens.
הא קא משמע לן דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד לעישור נכסי
Sag doch: [Die Ketubba] des Vaters sollen sie erben, die des Ehemannes sollen sie nicht erben! – Wenn so, würde sich auch der Vater zurückhalten und nicht verschreiben.
ואימא דאב לירות דבעל לא לירות אם כן אב נמי מימנע ולא כתב
Sag doch: Wo der Vater verschrieben hat, soll der Ehemann verschreiben; wo der Vater nicht verschrieben hat, soll der Ehemann nicht verschreiben! – Die Rabbanan haben nicht unterschieden.
ואימא היכא דכתב אב לכתוב בעל היכא דלא כתב אב לא לכתוב בעל לא פלוג רבנן
Eine Tochter unter den Töchtern soll erben! – Die Rabbanan haben nicht unterschieden. – Und es soll von beweglichen Gütern eingezogen werden! – Die Rabbanan haben es der Ketubba gleichgestellt.
בת בין הבנות תירות לא פלוג רבנן ותיגבי ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן
Es soll von verpfändeten Gütern eingefordert werden! – „Sie sollen erben“ haben wir gelernt. – Und sag doch: auch wenn kein Überschuss von einem Denar da ist! – Wo das Erbe aus der Tora entwurzelt würde, haben die Rabbanan nichts verordnet.
תטרוף ממשעבדי ירתון תנן ואימא אף על גב דליכא מותר דינר במקום דקא מיעקרא נחלה דאורייתא לא תקינו רבנן
Raw Papa warb für seinen Sohn [um eine Braut] im Haus des Abba aus Sura. Er ging, um ihr ihre Ketubba zu schreiben. Jehuda bar Meremar hörte es, ging hinaus und kam, um sich ihm zu zeigen. Als sie zum Eingang kamen, wollte er sich von ihm verabschieden. Er sagte zu ihm: Möge der Meister mit mir hineinkommen.
רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה אזיל למיכתב לה כתובתה שמע יהודה בר מרימר נפק אתא איתחזי ליה כי מטו לפיתחא הוה קא מפטר מיניה אמר ליה ניעול מר בהדאי
Original: Ketubot 52b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.