Letzten Endes – alles, was zum Abschneiden bereitsteht, gilt doch als abgeschnitten! – Ich meine solche, die [noch] die Palme brauchen.
סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי דצריכא לדיקלא קאמינא:
Ketubbot 51a כתובות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ein Waisenknabe und ein Waisenmädchen kamen vor Rawa. Rawa sagte zu ihnen: Bringt für den Waisenknaben [Mittel] auf um des Waisenmädchens willen. Die Rabbanan sagten zu Rawa: Der Meister hat doch gesagt: von Grundbesitz und nicht von beweglichen Gütern, sei es für den Unterhalt, für die Ketubba oder für die Ausstattung!
ההוא יתום ויתומה דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא העלו ליתום בשביל יתומה אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר ממקרקעי ולא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה
Er sagte zu ihnen: Wenn er eine Magd haben wollte, die ihn bedient, würden wir sie ihm nicht geben? Um wie viel mehr hier, wo es zweierlei [Nutzen] gibt.
אמר להו אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה כל שכן הכא דאיכא תרתי:
Die Rabbanan lehrten: Sowohl Güter, die Haftung bieten, als auch Güter, die keine Haftung bieten, zieht man für den Unterhalt der Frau und der Töchter heran – so die Worte Rabbis. Rabbi Schimon ben Elasar sagt: Güter, die Haftung bieten, zieht man heran für die Töchter von den Söhnen, für die Töchter von den Töchtern und für die Söhne von den Söhnen,
תנו רבנן אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין למזון אשה ולבנות דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנים
und für die Söhne von den Töchtern bei großem Vermögen, aber nicht für die Söhne von den Töchtern bei geringem Vermögen.
ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין
Güter, die keine Haftung bieten, zieht man heran für die Söhne von den Söhnen, für die Töchter von den Töchtern und für die Söhne von den Töchtern, aber nicht für die Töchter von den Söhnen.
נכסים שאין להן אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות אבל לא לבנות מן הבנים
Obwohl für uns feststeht, dass die Halacha wie Rabbi gegenüber seinem Kollegen ist, ist hier die Halacha wie Rabbi Schimon ben Elasar, denn Rawa sagte: Die Halacha ist: von Grundbesitz und nicht von beweglichen Gütern, sei es für die Ketubba, für den Unterhalt oder für die Ausstattung.
אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה:
MISCHNA: Hat er ihr keine Ketubba geschrieben, so zieht eine Jungfrau zweihundert und eine Witwe eine Mine ein, weil es eine Bedingung des Gerichts ist. Hat er ihr ein Feld im Wert einer Mine statt zweihundert Sus verschrieben und ihr nicht geschrieben: „Alle Güter, die ich habe, haften für deine Ketubba“, so ist er [dennoch] verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist.
מתני׳ לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין
Hat er ihr nicht geschrieben: „Wenn du gefangen genommen wirst, werde ich dich loskaufen und dich wieder als meine Frau zu mir nehmen“ – und bei einer Kohenstochter: „werde ich dich in deine Stadt zurückbringen“ –, so ist er verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist.
לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין
Wurde sie gefangen genommen, so ist er verpflichtet, sie loszukaufen; und wenn er sagt: „Hier ist ihr Scheidebrief und ihre Ketubba, und sie soll sich selbst loskaufen“, so darf er das nicht. Erkrankte sie, so ist er verpflichtet, sie heilen zu lassen; sagte er: „Hier ist ihr Scheidebrief und ihre Ketubba, sie soll sich selbst heilen lassen“, so darf er das.
נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה ותפדה את עצמה אינו רשאי לקתה חייב לרפאותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי:
GEMARA: Wer ist [der Autor]? Es ist Rabbi Meir, der sagt: Wer einer Jungfrau weniger als zweihundert und einer Witwe weniger als eine Mine [verschreibt], dessen Beischlaf ist Unzucht.
גמ׳ מני רבי מאיר היא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות
Denn wäre es Rabbi Jehuda – er sagt doch: Wenn er will, schreibt er einer Jungfrau eine Urkunde über zweihundert, und sie schreibt: „Ich habe von dir eine Mine erhalten“; und einer Witwe über eine Mine, und sie schreibt: „Ich habe von dir fünfzig Sus erhalten.“
דאי רבי יהודה האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז
Lies den Schlusssatz: Hat er ihr ein Feld im Wert einer Mine statt zweihundert Sus verschrieben und ihr nicht geschrieben: „Alle Güter, die ich habe, haften für deine Ketubba“, so ist er verpflichtet, weil es eine Bedingung des Gerichts ist. Da kommen wir zu Rabbi Jehuda, der sagt: [Das Fehlen der] Haftung ist ein Schreiberfehler.
אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין אתאן לר"י דאמר אחריות טעות סופר הוא
Denn wäre es Rabbi Meir – er sagt doch: [Das Fehlen der] Haftung ist kein Schreiberfehler; denn wir haben gelernt: Hat jemand Schuldscheine gefunden – wenn
דאי רבי מאיר האמר אחריות לאו טעות סופר הוא דתנן מצא שטרי חוב אם
Original: Ketubot 51a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.