Und er möchte eigentlich das Ganze zugeben, und dass er es nicht zugegeben hat, ist, um ihn hinzuhalten, und er denkt: Bis ich Geld habe und es ihm zurückzahle. Und der Allbarmherzige sagt: Lege ihm einen Eid auf, damit er ihm das Ganze zugibt.
ובכולה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי ליה כי היכי דלישתמיט ליה וסבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה ורחמנא אמר רמי שבועה עליה כי היכי דלודי ליה בכוליה
Rabbi Elieser ben Jaakow meint: Es macht keinen Unterschied, ob gegenüber ihm selbst oder gegenüber seinem Sohn – er tritt nicht frech auf, und daher ist er nicht einer, der Verlorenes zurückgibt. Und die Rabbanan meinen: Nur gegenüber ihm selbst tritt er nicht frech auf, gegenüber seinem Sohn aber tritt er frech auf, und da er nicht frech aufgetreten ist, ist er einer, der Verlorenes zurückgibt.
רבי אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז והלכך לאו משיב אבידה הוי ורבנן סברי בו הוא דאינו מעיז אבל בבנו מעיז ומדלא העיז משיב אבידה הוי:
MISCHNA: Zeugen, die sagten: Das ist unsere Handschrift, doch wir waren genötigt, wir waren minderjährig, wir waren zur Zeugenschaft untauglich – diese sind glaubwürdig. Gibt es aber Zeugen, dass es ihre Handschrift ist, oder geht ihre Handschrift aus einer anderen Stelle hervor, sind sie nicht glaubwürdig.
מתני׳ העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנין:
GEMARA: Rami bar Chama sagte: Das lehrten sie nur, wenn sie sagten: Wir waren aus Geldgründen genötigt; sagten sie aber: Wir waren unter Lebensgefahr genötigt, sind sie glaubwürdig.
גמ׳ אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל אנוסים היינו מחמת נפשות הרי אלו נאמנין
Rawa sagte zu ihm: Steht das in seiner Macht? Nachdem er ausgesagt hat, kann er nicht nochmals [anders] aussagen. Und wenn du sagst, das gilt [nur] bei mündlicher Aussage, nicht aber bei einer Urkunde – Resch Lakisch sagte doch: Zeugen, die auf einer Urkunde unterschrieben sind, gelten, als sei ihr Zeugnis vor Gericht geprüft worden!
אמר ליה רבא כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכי תימא הני מילי על פה אבל בשטר לא והא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד
Vielmehr, wenn es gesagt wurde, wurde es zum Anfangsteil gesagt: „Diese sind glaubwürdig“ – Rami bar Chama sagte: Das lehrten sie nur, wenn sie sagten: Wir waren unter Lebensgefahr genötigt; sagten sie aber: Wir waren aus Geldgründen genötigt, sind sie nicht glaubwürdig. Was ist der Grund? Niemand macht sich selbst zum Frevler.
אלא כי אתמר ארישא אתמר הרי אלו נאמנין אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין מאי טעמא אין אדם משים עצמו רשע
Die Rabbanan lehrten: Sie sind nicht glaubwürdig, um sie [die Urkunde] ungültig zu machen – Worte Rabbi Meirs. Und die Weisen sagen: Sie sind glaubwürdig. Nach den Rabbanan ist es recht, ihr Grund ist: Der Mund, der verboten hat, ist der Mund, der erlaubt hat. Aber nach Rabbi Meir – was ist der Grund? Bei Zeugnisuntauglichen ist es recht: Der Gläubiger selbst prüft von vornherein genau und lässt [erst dann] unterschreiben. Bei Minderjährigen ebenso, gemäß Rabbi Schimon ben Lakisch, denn Resch Lakisch sagte:
תנו רבנן אין נאמנים לפוסלו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמנים בשלמא לרבנן כי טעמייהו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אלא לר' מאיר מ"ט בשלמא פסולי עדות מלוה גופיה מעיקרא מידק דייק ומחתם קטנים נמי כדרשב"ל דאמר ריש לקיש
Original: Ketubot 18b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.