Weil [zwischen] Judäa und Galiläa gewöhnlich [Verhältnisse] wie in einer Zeit des Notstands herrschen.
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו
Ketubbot 18a כתובות
Aufbau der Debatte:Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Man lehre doch: Rabbi Jehoschua gibt zu bei einem, der zu seinem Nächsten sagt: Eine Mine habe ich von dir geliehen und sie dir zurückgezahlt, dass er glaubwürdig ist! – Weil er im Schlussteil lehren will: Wenn es Zeugen gibt, dass er von ihm geliehen hat, und er sagt: Ich habe zurückgezahlt, ist er nicht glaubwürdig. Wir halten doch aber fest: Wer seinem Nächsten vor Zeugen leiht, muss ihm nicht vor Zeugen zurückzahlen!
וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומר פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים
Man lehre doch: Rabbi Jehoschua gibt zu bei einem, der zu seinem Nächsten sagt: Eine Mine deines Vaters ist in meiner Hand, und ich habe ihm die Hälfte davon zukommen lassen, dass er glaubwürdig ist!
וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן
Nach wessen Ansicht? Wenn nach den Rabbanan – sie sagen doch, er ist einer, der Verlorenes zurückgibt; wenn nach Rabbi Elieser ben Jaakow – er sagt doch, er braucht einen Eid!
אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי
Denn es wird gelehrt: Rabbi Elieser ben Jaakow sagt: Manchmal schwört ein Mensch auf Grund seiner eigenen Behauptung. Wie? [Sagt er:] „Eine Mine deines Vaters ist in meiner Hand, und ich habe ihm die Hälfte davon zukommen lassen“, so schwört dieser, und das ist einer, der auf Grund seiner eigenen Behauptung schwört. Und die Weisen sagen: Er ist nur wie einer, der Verlorenes zurückgibt, und ist frei.
דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור
Und hält Rabbi Elieser ben Jaakow nicht [den Grundsatz]: Wer Verlorenes zurückgibt, ist frei? Raw sagte: Wenn ein Minderjähriger ihn verklagt. Der Meister sagte doch aber: Man schwört nicht auf die Klage eines Taubstummen, eines Geistesgestörten oder eines Minderjährigen!
ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן והאמר מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן
Was heißt „Minderjähriger“? Ein Erwachsener; und warum nennt er ihn „minderjährig“? Weil er hinsichtlich der Angelegenheiten seines Vaters [wie] ein Minderjähriger ist. Wenn dem so ist, ist die „eigene Behauptung“ ja eine Behauptung anderer! – Eine Behauptung anderer und ein eigenes Zugeständnis.
מאי קטן גדול ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו
Alle Klagen sind doch eine Behauptung anderer und ein eigenes Zugeständnis!
כולהי טענתא טענת אחרים והודאת עצמו נינהו
Vielmehr streiten sie hier über [die Lehre] Rabbas, denn Rabba sagte: Weshalb sagt die Tora, wer einen Teil der Forderung zugibt, solle schwören? Es ist anzunehmen, dass ein Mensch nicht frech gegenüber seinem Gläubiger auftritt. Und dieser möchte eigentlich das Ganze ableugnen, und dass er nicht abgeleugnet hat, liegt daran, dass ein Mensch nicht frech auftritt.
אלא הכא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולה בעי דלכפריה והאי דלא כפר ליה משום דאין אדם מעיז פניו הוא
Original: Ketubot 18a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.