MISCHNA: Wenn jemand einen Schuldschein gegen einen anderen vorweist und dieser [eine Urkunde] vorweist, dass jener ihm das Feld verkauft hat, so sagt Admon: Er kann sagen: Wäre ich dir etwas schuldig, so hättest du dir das Deine bezahlen lassen sollen, als du mir das Feld verkauftest. Die Weisen aber sagen: Dieser war klug, dass er ihm den Boden verkaufte, weil er ihn [nun] pfänden kann.
מתני׳ המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אילו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו:
GEMARA: Was ist der Grund der Rabbanan? Admon hat doch richtig gesprochen! – An einem Ort, wo man das Geld gibt und danach die Urkunde schreibt, streitet niemand, dass er zu ihm sagen kann: Du hättest dir das Deine bezahlen lassen sollen, als du mir das Feld verkauftest.
גמ׳ מ"ט דרבנן שפיר קאמר אדמון באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כ"ע לא פליגי דמצי א"ל היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה
Worin sie streiten, ist ein Ort, wo man die Urkunde schreibt und danach das Geld gibt. Admon meint: Er hätte eine Verwahrungserklärung abgeben müssen. Und die Rabbanan meinen: Dein Freund hat einen Freund, und der Freund deines Freundes hat einen Freund.
MISCHNA: Wenn zwei Schuldscheine gegeneinander vorweisen, so sagt Admon: [Jeder kann sagen:] Wäre ich dir etwas schuldig, wie kommst du dazu, von mir zu leihen? Die Weisen aber sagen: Dieser treibt seinen Schuldschein ein, und jener treibt seinen Schuldschein ein.
מתני׳ שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו:
GEMARA: Es wurde gesagt: Wenn zwei Schuldscheine gegeneinander vorweisen, so sagt Raw Nachman: Dieser treibt ein und jener treibt ein. Raw Scheschet sagt: Wozu die Säcke umdrehen? Vielmehr bleibt dieser bei dem Seinen und jener bei dem Seinen.
גמ׳ אתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו
Worin sie streiten, ist der Fall, dass der eine mittleren und der andere schlechtesten [Boden] hat. Raw Nachman sagt: Dieser treibt ein und jener treibt ein; er meint: Man schätzt nach dem Seinen.
כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה קסבר בשלו הן שמין
Der Besitzer des schlechtesten [Bodens] kommt und treibt von ihm den mittleren ein, der bei ihm der beste ist; und jener kommt und nimmt den schlechtesten.
Raw Scheschet aber sagt: Wozu die Säcke umdrehen? Er meint: Man schätzt nach dem aller Menschen. Am Ende nimmt jener, wenn er kommt, doch [nur] den mittleren, der ohnehin ihm gehört.
ורב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי קסבר בשל כל אדם הן שמין סוף סוף כי אתי ההוא בינונית דנפשיה קשקיל
Und nach Raw Nachman – wie kommst du darauf, dass der Besitzer des schlechtesten [Bodens] zuerst kommt? Soll doch der Besitzer des mittleren zuerst kommen und den schlechtesten eintreiben, und [dann] soll jener wiederum ihn von ihm eintreiben!
ולרב נחמן מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא ליתי בעל בינונית ברישא וליגבי זיבורית וליהדר וליגבי ניהליה
Vielmehr ist es nötig für den Fall, dass der eine besten und mittleren [Boden] hat und der andere schlechtesten. Der eine Meister meint: Man schätzt nach dem Seinen; und der andere Meister meint: Man schätzt nach dem aller Menschen.
אלא לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית מר סבר בשלו הן שמין ומר סבר בשל כל אדם הן שמין
Wir haben gelernt: Die Weisen aber sagen: Dieser treibt ein und jener treibt ein. Raw Nachman erklärte es nach Raw Scheschet: Etwa, dass dieser auf zehn [Tage] geliehen hat und jener auf fünf.
תנן וחכ"א זה גובה וזה גובה תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש
Wie ist das gemeint? Wollte man sagen, der erste auf zehn und der zweite auf fünf – würde Admon da sagen: Wäre ich dir etwas schuldig, wie kommst du dazu, von mir zu leihen? Die Frist [des ersten] war doch noch nicht gekommen! Vielmehr: der erste auf fünf und der zweite auf zehn.
ה"ד אילימא ראשון לעשר ושני לחמש בהא לימא אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני הא לא מטא זמניה אלא ראשון לחמש ושני לעשר
Wie ist das gemeint? Wenn seine Frist gekommen war, was ist der Grund der Rabbanan? Und wenn seine Frist nicht gekommen war – seine Frist war doch nicht gekommen, und was ist dann der Grund Admons?
ה"ד אי דמטא זמניה מ"ט דרבנן ואי דלא מטא זמניה הא לא מטא זמניה ומ"ט דאדמון
Das ist nötig für den Fall, dass er an jenem Tag kam, an dem die fünf [Tage] ablaufen. Der eine Meister meint: Man pflegt für [einen einzigen] Tag zu leihen; und der andere Meister meint: Man pflegt nicht für [einen einzigen] Tag zu leihen.
לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש מר סבר עביד איניש דיזיף ליומיה ומ"ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה
Rami bar Chama sagte: Hier haben wir es mit Waisen zu tun: Von Waisen treibt man ein, ihnen aber verschafft man keine Eintreibung. – Es heißt doch: „Dieser treibt ein und jener treibt ein“! – Dieser treibt ein, und jener wäre berechtigt einzutreiben, hat aber nichts [einzutreiben].
רמי בר חמא אמר הכא ביתמי עסקינן דיתמי מיגבא גבי אגבויי לא מגבינן מינייהו והא זה גובה וזה גובה קתני זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו
Rawa sagte: Zwei Antworten gibt es dagegen. Erstens heißt es: „Dieser treibt ein und jener treibt ein.“ Und ferner: Man soll doch für die Waisen Boden eintreiben und ihn dann von ihnen wieder eintreiben, wie Raw Nachman, denn Raw Nachman sagte im Namen Rabba bar Awuhas: Haben Waisen Boden für eine Forderung ihres Vaters eingetrieben, so kann der Gläubiger ihn von ihnen wieder eintreiben. – Es bleibt schwierig.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דזה גובה וזה גובה קתני ועוד לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו כדרב נחמן דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן קשיא
Man sollte es doch so erklären, dass die Waisen schlechtesten [Boden] haben und er besten und mittleren: Die Waisen gehen und treiben mittleren ein, und man treibt für ihn [von ihnen nur] schlechtesten ein; denn selbst wenn man nach dem aller Menschen schätzt, so treibt man doch von den Gütern der Waisen nur vom schlechtesten [Boden] ein!
ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית דאזלי יתמי גבו בינונית ומגבו ליה זיבורית דאי נמי בשל כל אדם הן שמין הא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית
MISCHNA: Drei Länder gibt es hinsichtlich der Ehe: Judäa, das Ostjordanland und Galiläa. Man darf [die Frau] nicht [aus dem einen Land in das andere] von Stadt zu Stadt und von Großstadt zu Großstadt wegführen; innerhalb desselben Landes aber darf man sie von Stadt zu Stadt und von Großstadt zu Großstadt wegführen,
מתני׳ שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך
Original: Ketubot 110a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.