Was [heißt]: „an den Ort, wo ihre Mutter ist“? Schließe daraus: Die Tochter [bleibt] bei der Mutter, einerlei ob großjährig oder minderjährig.
מאי למקום שאמה שמעת מינה בת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה:
Ketubbot 103a כתובות
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 2Frage 1Erzählung 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Es dürfen nicht beide sagen usw.
לא יאמרו שניהם וכו':
Ein Mann hatte einem anderen eine Mühle zum Mahlen vermietet. Schließlich wurde er reich und kaufte sich eine Mühle und einen Esel.
ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה לסוף איעתר זבין ריחיא וחמרא
Er sagte zu ihm: Bis jetzt habe ich bei dir mahlen lassen; nun gib mir die Miete! Er sagte zu ihm: Ich will [stattdessen] für dich mahlen.
אמר ליה עד האידנא הוה טחיננא גבך השתא הב לי אגרא א"ל מיטחן טחיננא לך
Rabina wollte sagen: Das ist [der Fall] unserer Mischna: Es dürfen nicht beide sagen: „Wir wollen sie gemeinsam ernähren“, sondern einer ernährt sie und der andere gibt ihr das Geld für die Ernährung.
סבר רבינא למימר היינו מתניתין לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
Raw Awira sagte zu ihm: Ist das denn gleich? Dort hat sie einen Bauch, zwei Bäuche hat sie nicht. Hier aber kann er zu ihm sagen: Mahle und verkaufe, mahle und lege [es] beiseite.
א"ל רב עוירא מי דמי התם חד כריסא אית לה תרתי כריסתא לית לה הכא מצי א"ל טחון וזבין טחון ואותיב
Und das gilt nur, wenn er für die Mühle nichts zu mahlen hat; hat er aber für die Mühle zu mahlen, so zwingt man ihn in einem solchen Fall wegen der Art Sodoms.
ולא אמרן אלא דלית ליה טחינא לריחיא אבל אית ליה טחינא לריחיא כגון זו כופין אותו על מדת סדום:
MISCHNA: Wenn eine Witwe sagt: „Ich will nicht aus dem Haus meines Mannes weichen“, so können die Erben nicht zu ihr sagen: „Geh in das Haus deines Vaters, und wir werden dich ernähren“, sondern sie ernähren sie [dort] und geben ihr eine Wohnung entsprechend ihrem Stand.
מתני׳ אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה
Sagt sie: „Ich will nicht aus dem Haus meines Vaters weichen“, so können die Erben zu ihr sagen: „Wenn du bei uns bist, hast du Unterhalt, und wenn du nicht bei uns bist, hast du keinen Unterhalt.“
אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין היורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות
Wenn sie vorbringt, [sie wolle nicht], weil sie jung ist und sie junge [Männer] sind, so ernähren sie sie, während sie im Haus ihres Vaters ist.
אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים זנין אותה והיא בבית אביה:
GEMARA: Die Rabbanan lehrten: Sie benutzt die Wohnung so, wie sie sie zu Lebzeiten ihres Mannes benutzt hat; die Knechte und Mägde so, wie sie sie zu Lebzeiten ihres Mannes benutzt hat; Kissen und Decken so, wie sie sie zu Lebzeiten ihres Mannes benutzt hat; silberne und goldene Geräte so, wie sie sie zu Lebzeiten ihres Mannes benutzt hat; denn so hat er ihr geschrieben: „Und du sollst in meinem Haus wohnen und aus meinen Gütern ernährt werden, alle Tage deines Witwenstandes in meinem Haus.“
גמ׳ תנו רבנן משתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בעבדים ושפחות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בכרים וכסתות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה שכך כתב לה ואת תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מגר ארמלותיך בביתי
Raw Josef lehrte: „In meinem Haus“ – nicht aber in meiner Hütte.
תני רב יוסף בביתי ולא בבקתי
Raw Nachman sagte: Waisen, die die Wohnung der Witwe verkauft haben, haben gar nichts getan.
אמר רב נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום
Wodurch unterscheidet sich das von [dem Wort] Rabbi Assis im Namen Rabbi Jochanans? Denn Rabbi Assi sagte im Namen Rabbi Jochanans: Waisen, die zuvorgekommen sind und von geringen Gütern verkauft haben – was sie verkauft haben, ist verkauft.
ומ"ש מדרבי אסי א"ר יוחנן דא"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו
Dort sind [die Güter] ihr nicht schon zu Lebzeiten [des Mannes] verpfändet; hier sind sie ihr schon zu Lebzeiten verpfändet.
התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים
Abaje sagte: Wir halten fest: Ist die Wohnung der Witwe eingestürzt, so sind die Erben nicht verpflichtet, sie wieder aufzubauen.
אמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו
So wird auch gelehrt: Ist die Wohnung der Witwe eingestürzt, so sind die Erben nicht verpflichtet, sie wieder aufzubauen; und nicht nur das, sondern selbst wenn sie sagt: „Lasst mich, ich will sie aus meinem Eigenen aufbauen“, hört man nicht auf sie.
תניא נמי הכי מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה
Abaje fragte: Wie ist es, wenn sie sie ausbessert? – Es bleibt unentschieden.
בעי אביי שיפצה מאי תיקו:
Sagt sie: „Ich will nicht“.
אמרה אי אפשי:
Sollen sie ihr doch [so viel] geben, wie wenn sie dort wohnte! – Das stützt Raw Huna, denn Raw Huna sagte: Der Segen des Hauses liegt in seiner Größe.
וליתבו לה כי יתבה התם מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה
Sollen sie ihr doch [abzüglich] des Segens des Hauses geben! – So ist es in der Tat.
וליתבו לה לפי ברכת הבית ה"נ
Raw Huna sagte: Die Sprache der Weisen ist Segen, die Sprache der Weisen ist Reichtum, die Sprache der Weisen ist Heilung. Segen – das, was wir gesagt haben.
אמר רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמים מרפא ברכה הא דאמרן
Reichtum – denn wir haben gelernt: Wenn jemand einem anderen Früchte verkauft und dieser sie an sich gezogen, aber nicht gemessen hat, so hat er erworben; hat er gemessen, aber nicht an sich gezogen, so hat er nicht erworben. Ist er aber klug, so mietet er ihren Platz.
עושר דתנן המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו
Heilung – denn wir haben gelernt: Man darf am Pessach keine Weizenkörner kauen und auf seine Wunde legen, weil sie säuern.
מרפא דתנן לא ילעוס אדם חטין ויניח על גבי מכתו בפסח מפני שמחמיצות
Die Rabbanan lehrten: Als Rabbi im Sterben lag, sagte er: Ich brauche meine Söhne. Seine Söhne traten bei ihm ein. Er sagte zu ihnen: Achtet auf die Ehre eurer Mutter! Das Licht soll an seinem Platz brennen, der Tisch soll an seinem Platz gedeckt sein, das Bett soll an seinem Platz bereitet sein. Josef aus Chefa und Schimon aus Efrat – sie haben mir in meinem Leben gedient, und sie werden mir in meinem Tod dienen.
ת"ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי:
Achtet auf die Ehre eurer Mutter. Das ist doch [ein Gebot] der Tora, denn es steht geschrieben: „Ehre deinen Vater und deine Mutter“ (Ex 20,12)! – Sie war die Frau seines Vaters [nicht ihre Mutter].
הזהרו בכבוד אמכם: דאורייתא היא דכתיב (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי
Auch die Frau des Vaters [zu ehren] ist doch [ein Gebot] der Tora! Denn es wird gelehrt: „Ehre deinen Vater und deine Mutter“ – „deinen Vater“ [mit „et“], das ist die Frau deines Vaters; „und deine Mutter“ [mit „et“], das ist der Mann deiner Mutter; das überzählige Waw schließt deinen älteren Bruder ein.
אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול
Das gilt nur zu Lebzeiten, nach dem Tod aber nicht.
הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא:
Das Licht soll an seinem Platz brennen, der Tisch soll an seinem Platz gedeckt sein, das Bett soll an seinem Platz bereitet sein. Aus welchem Grund? Jeden Freitagabend kam er [nach seinem Tod] in sein Haus.
נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא כל בי שמשי הוה אתי לביתיה
An einem Freitagabend kam eine Nachbarin und rief an der Tür. Seine Magd sagte: Seid still, denn Rabbi sitzt [hier]. Als er das hörte, kam er nicht mehr, um die früheren Gerechten nicht in schlechten Ruf zu bringen.
ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים:
Josef aus Chefa und Schimon aus Efrat – sie haben mir in meinem Leben gedient, und sie werden mir in meinem Tod dienen. Man meinte daraus, er spreche von dieser Welt. Als man aber sah, dass ihre Bahre der seinen voranging, sagte man: Schließe daraus, dass er von jener Welt sprach.
יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר
Und dass er so sprach, [geschah,] damit man nicht sage, es habe an ihnen etwas [Schlechtes] gelegen, und bis jetzt habe ihnen [nur] das Verdienst Rabbis genützt.
והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי להו ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו
Er sagte zu ihnen: Ich brauche die Weisen Israels. Die Weisen Israels traten bei ihm ein. Er sagte zu ihnen: Haltet mir keine Totenklage in den Städten!
אמר להן לחכמי ישראל אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להן אל תספדוני בעיירות
Original: Ketubot 103a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.