Aufbau der Debatte:Frage 1Einwand 3Beweis 2Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Worin sie streiten, ist [die Ansicht] Rabbi Jischmaels: Rabbi Jochanan[entscheidet] wie Rabbi Jischmael; und Resch Lakisch[meint]: Rabbi Jischmael hat es dort nur gesagt, weil dabei eine Verpflichtung nach der Tora besteht, hier aber besteht keine Verpflichtung nach der Tora.
כי פליגי אליבא דרבי ישמעאל רבי יוחנן כרבי ישמעאל וריש לקיש עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא דשייך ליה לשיעבודא דאורייתא אבל הכא לא שייך שיעבודא דאורייתא
Zur Sache selbst: Raw Giddel sagte im Namen Raws: [Fragt man:] „Wie viel gibst du deinem Sohn?“ – „So und so viel“; „und wie viel gibst du deiner Tochter?“ – „So und so viel“, und sie stehen auf und vollziehen die Antrauung, so haben sie [die Zusagen] erworben. Das sind die Dinge, die durch bloßes Wort erworben werden.
גופא אמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה
Rawa sagte: Einleuchtend ist das Wort Raws bei seiner Tochter, die eine Naara ist, denn [dann] kommt ihm der Nutzen zugute; bei einer Mündigen aber, wo ihm der Nutzen nicht zugute kommt, nicht.
אמר רבא מסתברא מילתא דרב בבתו נערה דקא מטי הנאה לידיה אבל בוגרת דלא מטי הנאה לידיה לא
Bei Gott, Raw sagte es sogar von einer Mündigen! Denn wenn du nicht so sagst – welcher Nutzen kommt denn dem Vater des Sohnes zu? Vielmehr: Um des Nutzens willen, dass sie sich miteinander verschwägern, entschließen sie sich und übereignen einander.
והאלהים אמר רב אפילו בוגרת דאי לא תימא הכי אבי הבן מאי הנאה אתא לידיה אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי
Rabina sagte zu Raw Aschi: Sind diese Dinge dazu bestimmt, aufgeschrieben zu werden, oder sind sie nicht dazu bestimmt, aufgeschrieben zu werden? Er sagte zu ihm: Sie sind nicht dazu bestimmt, aufgeschrieben zu werden.
א"ל רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב א"ל לא ניתנו ליכתב
Er wandte gegen ihn ein: Die Klugen pflegten zu schreiben: „Unter der Bedingung, dass ich deine Tochter fünf Jahre lang ernähre, solange du bei mir bist.“ – Was heißt „schreiben“? Sie sagten es.
איתיביה הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי מאי כותבין אומרים
Nennt man denn ein Sagen „schreiben“? – Ja. Wir haben doch gelernt: Wer seiner Frau schreibt: „Ich habe keinen Rechtsanspruch auf deine Güter“, und Rabbi Chija lehrte [dazu]: Wer zu seiner Frau sagt.
וקרי ליה לאמירה כתיבה אין והתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ותני ר' חייא האומר לאשתו
Komm und höre: Man schreibt Urkunden über Verlobung und Heirat nur mit Wissen beider [Parteien]. Also schreibt man sie mit Wissen beider; sind damit nicht Urkunden über die Festsetzung [der Mitgift] gemeint?
ת"ש אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם הא מדעת שניהם כותבין מאי לאו שטרי פסיקתא
Nein, [gemeint sind] eigentliche Verlobungsurkunden, entsprechend Raw Papa und Raw Scherewja; denn es wurde gesagt: Hat man [die Urkunde] auf ihren Namen, aber ohne ihr Wissen geschrieben – Rabba und Rabina sagen: Sie ist angetraut; Raw Papa und Raw Scherewja sagen: Sie ist nicht angetraut.
לא שטרי אירוסין ממש כדרב פפא ורב שרביא דאיתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבה ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת
Komm und höre: Sind sie gestorben, so werden ihre Töchter aus freien Gütern ernährt, sie aber wird [auch] aus verpfändeten Gütern ernährt, weil sie gleichsam eine Gläubigerin ist.
תא שמע מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב
Doch wieso [lehrt man es] so ohne Unterschied? – Ihr, die zur Zeit des Kinjan da war, nützt der Kinjan; den Töchtern, die zur Zeit des Kinjan nicht da waren, nützt der Kinjan nicht.
ומאי פסקא איהי דהואי בשעת קנין מהני לה קנין בנות דלא הוו בשעת קנין לא מהני להו קנין
Haben wir es denn nicht [auch] mit dem Fall zu tun, dass sie zur Zeit des Kinjan da waren? Wie wäre das? Etwa, dass er sie geschieden und wieder genommen hat.
מי לא עסקינן דהואי בשעת קנין והיכי דמי כגון דגרשה ואהדרה
Vielmehr: Ihr, die nicht unter die Bedingung des Gerichts fällt, nützt der Kinjan; den Töchtern, die unter die Bedingung des Gerichts fallen, nützt der Kinjan nicht.
אלא איהי דליתא בתנאי ב"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי ב"ד לא מהני להו קנין
Sollten sie dadurch etwa geschmälert werden? Vielmehr ist bei seinen Töchtern dies der Grund: Da sie unter die Bedingung des Gerichts fallen, sage ich: Er hat ihnen [vielleicht] Geldbündel in die Hand gegeben.
מגרע גרעי אלא בנותיו היינו טעמא כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימר צררי אתפסינהו:
Woher [weißt du], dass wir es mit einer Großjährigen zu tun haben? Vielleicht haben wir es mit einer Minderjährigen zu tun, und zwar wegen eines Vorfalls, der sich ereignet hat!
ממאי דבגדולה עסקינן דלמא בקטנה עסקינן ומשום מעשה שהיה
Denn es wird gelehrt: Wenn jemand starb und seiner Mutter einen minderjährigen Sohn hinterließ, und die Erben des Vaters sagen: „Er soll bei uns aufwachsen“, seine Mutter aber sagt: „Mein Sohn soll bei mir aufwachsen“, so lässt man ihn bei seiner Mutter und lässt ihn nicht bei dem, der ihn beerben könnte. Es ereignete sich [einmal], dass sie ihn am Vorabend des Rosch Haschana schlachteten.
דתניא מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא בני גדל אצלי מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל ראוי ליורשו מעשה היה ושחטוהו ער"ה
Wenn so, sollte er lehren: „an den Ort, wo sie ist“!
אם כן ליתני למקום שהיא
Original: Ketubot 102b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.