Aber die Glieder und Fettstücke! – Das ist das Ende des Tagdienstes. – Aber das Abheben der Asche! – Das ist der Anfang des Tagdienstes, denn Rabbi Jochanan sagte: Hat er seine Hände für das Abheben der Asche geheiligt, braucht er sie am Morgen nicht [erneut] zu heiligen, denn er hat schon zu Beginn des Dienstes geheiligt. – Dann bleibt es doch eine Schwierigkeit!
והרי אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא והרי תרומת הדשן תחילת עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן קדש ידיו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה אלא קשיא
Vielmehr, wenn es gesagt wurde, so wurde es gesagt: Rabbi Assi sagte im Namen Rabbi Jochanans: Ein Fremder, der die zwei Holzscheite hingelegt hat, ist schuldig, da es ein abschließender Dienst ist.
אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר אסי א"ר יוחנן זר שסידר שני גזירי עצים חייב הואיל ועבודה תמה היא
Rawa wandte dagegen ein: Demnach müsste es eine Auslosung erfordern! – Erfordert es denn keine Auslosung? Es wurde doch gelehrt: Wer das Abheben der Asche erlangt, erlangt das Hinlegen der zwei Holzscheite!
מתקיף לה רבא אלא מעתה תבעי פייס ולא בעיא פייס והתניא מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור שני גזירי עצים
Soll das heißen, dass ein abschließender Dienst, für den ein Fremder des Todes schuldig ist, eine Auslosung erfordert, [einer, für den] ein Fremder nicht des Todes schuldig ist, keine Auslosung erfordert? Aber das Schlachten! – Das Schlachten ist anders, denn es ist der Anfang des Tagdienstes.
למימרא דעבודה תמה וזר חייב עליה מיתה בעיא פייס אין זר חייב עליה מיתה לא בעיא פייס והרי שחיטה שאני שחיטה דתחילת עבודה דיממא היא
Soll das heißen, dass ein abschließender Dienst eine Auslosung erfordert, ein Dienst, nach dem noch ein Dienst folgt, keine Auslosung erfordert? Aber die Glieder und Fettstücke! – Das ist das Ende des Tagdienstes. – Aber das Abheben der Asche! – [Das ist] wegen des Ereignisses, das geschah.
למימרא דעבודה תמה בעי פייס עבודה שיש אחריה עבודה לא בעי פייס והרי אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא הרי תרומת הדשן משום מעשה שהיה
Mar Sutra sagte, und manche sagen, Raw Aschi: Auch wir haben es gelernt: Der Aufseher sagte zu ihnen: Geht hinaus und seht, ob die Zeit des Schlachtens gekommen ist – die Zeit des Hinlegens der Holzscheite aber lehrt er nicht.
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי אף אנן נמי תנינא אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ואילו זמן סידור גזירי עצים לא קתני
MISCHNA: Der Aufseher sagte zu ihnen: Geht hinaus und seht, ob die Zeit des Schlachtens gekommen ist. Ist sie gekommen, sagt der Hinausschauende: „Barkai!“ [Es leuchtet!] Mattja ben Schmuel sagt: [Man fragte:] „Ist die ganze Fläche des Ostens hell bis nach Hebron?“, und er sagt: „Ja.“ Und warum war das nötig? Weil einmal das Licht des Mondes aufstieg und sie meinten, der Osten sei hell geworden, und sie schlachteten das tägliche Opfer und mussten es zum Verbrennungsort hinausbringen.
מתני׳ אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה
Man führte den Hohepriester hinab zum Tauchhaus. Dies ist die Regel im Heiligtum: Jeder, der seine Notdurft verrichtet, muss untertauchen, und jeder, der Wasser lässt, muss Hände und Füße heiligen.
הורידו כ"ג לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים
Original: Yoma 28a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.