und diese sind unterrichtet; und der andere Meister meint: „Weil keine Zeugen zu finden sind, um ihn zu bestätigen“, und auch diese sind nicht häufig?
והני גמירי ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי
Gittin 4b גיטין
Aufbau der Debatte:Baraita 3Frage 2
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabba erklärt es nach seiner Begründung, und Rawa erklärt es nach seiner Begründung. Rabba erklärt es nach seiner Begründung: Alle sind der Meinung: „Weil man nicht kundig ist, [dass er] auf ihren Namen [geschrieben werden muss]“, und hier streiten sie über eine Verordnung für den, der [ihn dorthin] bringt, wegen dessen, der [ihn von dort] bringt.
רבה מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה רבה מתרץ לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה והכא בגזירת מוליך אטו מביא קמיפלגי
Der erste Tanna meint: Wir verordnen nichts für den, der [ihn dorthin] bringt, wegen dessen, der [ihn von dort] bringt;
דתנא קמא סבר לא גזרינן מוליך אטו מביא
und die späteren Rabbanan meinen: Wir verordnen [es] für den, der [ihn dorthin] bringt, wegen dessen, der [ihn von dort] bringt.
ורבנן בתראי סברי גזרינן מוליך אטו מביא
Und Rawa erklärt es nach seiner Begründung: Alle sind der Meinung: „Weil keine Zeugen zu finden sind, um ihn zu bestätigen“, und die späteren Rabbanan kamen nur, um die Begründung des ersten Tanna zu erläutern.
ורבא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין עדים מצויין לקיימו ורבנן בתראי לפרושי טעמיה דתנא קמא הוא דאתו
Wir haben gelernt: Wer einen Scheidebrief in den Ländern jenseits des Meeres von einem Land in ein anderes bringt, muss sagen: „Vor mir wurde er geschrieben, und vor mir wurde er unterzeichnet.“ Daraus folgt: Innerhalb desselben Landes jenseits des Meeres muss er es nicht. Nach Rawa ist das gut; nach Rabba ist es schwierig!
תנן המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך לרבא ניחא לרבה קשיא
Sag nicht: „Daraus folgt: Innerhalb desselben Landes jenseits des Meeres muss er es nicht“, sondern sag: Von einem Ort zum anderen innerhalb des Landes Israel muss er es nicht.
לא תימא הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך אלא אימא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך
Das wird doch ausdrücklich gelehrt: „Wer einen Scheidebrief innerhalb des Landes Israel bringt, muss nicht sagen: ‚Vor mir wurde er geschrieben, und vor mir wurde er unterzeichnet‘“! – Aus jener [Lehre] hätte ich gemeint: Das gilt nur nachträglich, aber nicht von vornherein; [darum] lässt er uns hören.
הא בהדיא קתני לה המביא גט בארץ ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אי מההיא הוה אמינא הני מילי דיעבד אבל לכתחילה לא קא משמע לן
Manche wenden es so ein: Daraus folgt: Von einem Ort zum anderen innerhalb des Landes Israel muss er es nicht.
ואיכא דמותיב לה הכי הא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך
Nach Rabba ist das gut; nach Rawa ist es schwierig! – Sag nicht: „Von einem Ort zum anderen innerhalb des Landes Israel muss er es nicht“, sondern sag: Daraus folgt: Innerhalb desselben Landes jenseits des Meeres muss er es nicht.
לרבה ניחא לרבא קשיא לא תימא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא צריך אלא אימא הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך
Aber von einem Ort zum anderen innerhalb des Landes Israel, was dann? Muss er es? Dann sollte schlicht gelehrt werden: „Wer [ihn] von einem Land in ein anderes bringt“!
אבל ממדינה למדינה בארץ ישראל מאי צריך ליתני המביא ממדינה למדינה סתם
Tatsächlich muss er es auch von einem Ort zum anderen innerhalb des Landes Israel nicht, denn da es Wallfahrer gibt, sind [Zeugen] häufig zu finden.
לעולם ממדינה למדינה בארץ ישראל נמי לא צריך דכיון דאיכא עולי רגלים מישכח שכיחי
Das passt für die Zeit, in der der Tempel besteht; was ist für die Zeit zu sagen, in der der Tempel nicht besteht? – Da es feststehende Gerichtshöfe gibt, sind [Zeugen] häufig zu finden.
תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר כיון דאיכא בתי דינין דקביעי מישכח שכיחי
Wir haben gelernt: Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Sogar von einem Bezirk in einen anderen Bezirk. Und Rabbi Jizchak sagte: Es gab eine Stadt im Land Israel namens Assassijot, und in ihr waren zwei Bezirke, die einander feindlich gesinnt waren; deshalb musste man sagen: „von einem Bezirk in einen anderen Bezirk“.
תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא ואמר רבי יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות שמה והיו בה ב' הגמוניות שהיו מקפידין זה על זה לפיכך הוצרכו לומר מהגמוניא להגמוניא
Nach Rawa ist das gut; nach Rabba ist es schwierig! – Rabba hält [auch die Begründung] Rawas für richtig.
לרבא ניחא לרבה קשיא רבה אית ליה דרבא
Was ist dann der Unterschied zwischen ihnen? Ein Unterschied besteht, wenn zwei ihn gebracht haben;
אלא מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיוה בי תרי
oder auch innerhalb desselben Landes jenseits des Meeres.
אי נמי באותה מדינה במדינת הים
Wir haben gelernt: Wer einen Scheidebrief aus einem Land jenseits des Meeres bringt und nicht sagen kann: „Vor mir wurde er geschrieben, und vor mir wurde er unterzeichnet“, [so gilt:] Wenn Zeugen darauf stehen, wird er durch seine Unterzeichner bestätigt. Und wir erörterten es: Was bedeutet „und nicht sagen kann“?
תנן המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והוינן בה מאי ואינו יכול לומר
Original: Gittin 4b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.