Bei einem Sklaven zweier Teilhaber, und [sie gilt] nach aller Meinung.
בעבד של שני שותפין ודברי הכל
Gittin 42a גיטין
Aufbau der Debatte:Frage 2Einwand 1Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Rabba sagte: Der Streit [gilt], wenn er die Hälfte freiließ und die Hälfte [für sich] behielt; aber wenn er die Hälfte freiließ und die Hälfte verkaufte oder die Hälfte verschenkte – da er ganz aus seiner Hand geht, hat er nach aller Meinung erworben.
אמר רבה מחלוקת בששיחרר חציו והניח חציו אבל שיחרר חציו ומכר חציו או נתן במתנה חציו כיון דקנפיק מיניה כוליה דברי הכל קנה
Abaje sagte zu ihm: Und beim Ganzen streiten sie nicht? Es wird doch das eine gelehrt: Wer seine Güter seinen zwei Sklaven verschreibt – sie haben erworben, und sie lassen einander frei. Und ein anderes lehrt: Wer sagt: „Alle meine Güter seien Soundso und Soundso, meinen Sklaven, gegeben“ – auch sich selbst haben sie nicht erworben!
אמר ליה אביי ובכולו לא פליגי והתני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותניא אידך האומר כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני עבדיי אף עצמם לא קנו
Ist nicht das eine Rabbi und das andere die Rabbanan?
מאי לאו הא רבי והא רבנן
Nein, das eine wie das andere die Rabbanan: das eine, wenn er „ganz“ sagt, das andere, wenn er „halb und halb“ sagt.
לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולו הא דאמר חצי חצי
Aber da er im Schlussteil lehrt: „Und wenn er ‚halb und halb‘ sagte, haben sie nicht erworben“, folgt daraus, dass der Anfang [den Fall meint], wo er „ganz“ sagte! – Er erläutert [nur]: „Auch sich selbst haben sie nicht erworben“ – wie? Etwa wenn er „halb und halb“ sagte.
והא מדקתני סיפא ואם אמר חצי חצי לא קנו מכלל דרישא דאמר כולו פרושי קא מפרש אף עצמן לא קנו כיצד כגון דאמר חצי חצי
So ist es auch einleuchtend; denn wenn du meinst, der Anfang [meine den], der „ganz“ sagte – jetzt, wo sie, wenn er „ganz“ sagt, nicht erwerben, braucht man es zu sagen, wenn er „halb und halb“ sagt?
הכי נמי מסתברא דאי ס"ד רישא דאמר כולו השתא אמר כולו לא קנו אמר חצי חצי מיבעיא
Wenn deswegen, ist das kein Argument: Er lehrt den Schlussteil, um den Anfang zu erhellen, damit du nicht sagst, der Anfang [meine den], der „halb und halb“ sagt, wenn er aber „ganz“ sagt, erwerben sie; daher lehrt er den Schlussteil, wo er „halb und halb“ sagt – woraus folgt, dass der Anfang [den meint], der „ganz“ sagt, und dennoch erwerben sie nicht.
אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא דאמר חצי חצי אבל אמר כולו קנו תנא סיפא דאמר חצי חצי מכלל דרישא דאמר כולו ואפ"ה לא קנו
Und wenn du willst, sage: Es ist keine Schwierigkeit: hier in einer Urkunde, dort in zwei Urkunden.
ואיבעית אימא לא קשיא כאן בשטר אחד כאן בשני שטרות
In einer Urkunde – warum gerade „halb und halb“? Selbst wenn er „ganz“ sagte, erwerben sie nicht! – So meint er auch: „Auch sich selbst haben sie nicht erworben.“ Wovon gilt das? In einer Urkunde; aber in zwei Urkunden erwerben sie. Und wenn er „halb und halb“ sagte, erwerben sie auch in zwei Urkunden nicht.
בשטר אחד מאי איריא חצי חצי אפי' אמר כולו נמי לא קנו ה"נ קאמר אף עצמן לא קנו בד"א בשטר אחד אבל בשני שטרות קנו ואם אמר חצי חצי אף בשני שטרות נמי לא קנו
Und wenn du willst, sage: Es ist keine Schwierigkeit: hier zugleich, dort nacheinander.
ואיבעית אימא ל"ק כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה
Gut, der Letzte erwirbt nicht, denn ihn hat ja der Erste erworben; aber der Erste soll doch sich selbst erwerben und seinen Gefährten erwerben! Vielmehr ist es klar, wie wir anfangs geantwortet haben.
בשלמא בתרא לא קני דהא קני ליה קמא אלא קמא ליקני נפשיה ולקנייה לחבריה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא
Raw Aschi sagte: Dort ist es anders, denn er nennt sie „meine Sklaven“. Rafram sagte zu Raw Aschi: Vielleicht [meint er]: meine Sklaven, die sie bisher waren?
רב אשי אמר שאני התם דקא קרי להו עבדיי א"ל רפרם לרב אשי ודלמא עבדיי שהיו כבר
Haben wir nicht gelernt: Wer all seine Güter seinem Sklaven verschreibt, [dieser] wird frei; hat er irgendein noch so kleines Stück Land zurückbehalten, wird er nicht frei. Rabbi Schimon sagt: Er ist immer frei, außer wenn er sagt: „Alle meine Güter seien Soundso, meinem Sklaven, gegeben, außer einem Zehntausendstel davon.“
מי לא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן
Der Grund ist, dass er sagte: [„außer einem Zehntausendstel davon“]; hat er das nicht gesagt, erwirbt er. Warum? Er nennt ihn doch „Sklave“! Vielmehr: mein Sklave, der er bisher war; so auch hier: meine Sklaven, die sie bisher waren.
טעמא דאמר [חוץ מאחד מרבוא שבהן] הא לא אמר הכי קני אמאי והא עבד קא קרי ליה אלא עבדי שהיה כבר הכא נמי עבדיי שהיו כבר
Hat ihn ein Stier gestoßen – am Tag seines Herrn [gehört der Ersatz] seinem Herrn, an seinem eigenen Tag ihm selbst. Demnach soll er am Tag seines Herrn eine Magd heiraten und an seinem eigenen Tag eine Freie? – Von einem Verbot sprechen wir nicht.
נגחו שור יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה יום של עצמו ישא בת חורין איסורא לא קאמרינן
Komm und höre: Hat [ein Stier] einen getötet, der halb Sklave und halb frei ist, gibt [der Besitzer] die halbe Buße seinem Herrn
ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבו
Original: Gittin 42a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.