ist er gültig. Folglich meint er: Zwei, die einen Scheidebrief aus einem Land jenseits des Meeres gebracht haben, müssen nicht sagen: „Vor uns wurde er geschrieben, und vor uns wurde er unterzeichnet.“
כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם
Abaje sagte zu ihm: Demnach, der Schlussteil, der lehrt: Sagen zwei: „Vor uns wurde er geschrieben“, und einer sagt: „Vor mir wurde er unterzeichnet“, ist er ungültig; Rabbi Jehuda aber erklärt ihn für gültig –
אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי יהודה מכשיר
der Grund ist, weil der Scheidebrief nicht aus der Hand beider hervorgeht; geht der Scheidebrief aber aus der Hand beider hervor, erklären ihn die Rabbanan für gültig? Er sagte zu ihm: Ja.
טעמא דאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן אמר ליה אין
Und wenn der Scheidebrief nicht aus der Hand beider hervorgeht, worüber streiten sie? Der eine Meister meint: Wir verordnen, dass man vielleicht dazu kommt, es mit der Bestätigung gewöhnlicher Urkunden durch einen einzelnen Zeugen zu verwechseln; und der andere Meister meint: Wir verordnen es nicht.
וכי אין גט יוצא מתחת ידי שניהם במאי פליגי מר סבר גזרינן דלמא אתיא לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד ומר סבר לא גזרינן
In einer anderen Fassung sagen sie es so: Raw Schmuel bar Jehuda sagte im Namen Rabbi Jochanans: Selbst wenn der Scheidebrief aus der Hand beider hervorgeht, ist er ungültig. Folglich meint er: Zwei, die einen Scheidebrief aus einem Land jenseits des Meeres gebracht haben, müssen sagen: „Vor uns wurde er geschrieben, und vor uns wurde er unterzeichnet.“
לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן אפי' גט יוצא מתחת ידי שניהם פסול אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם
Abaje sagte zu ihm: Demnach, der Schlussteil, der lehrt: Sagen zwei: „Vor uns wurde er geschrieben“, und einer sagt: „Vor mir wurde er unterzeichnet“, ist er ungültig; Rabbi Jehuda aber erklärt ihn für gültig – selbst wenn der Scheidebrief aus der Hand beider hervorgeht, erklären ihn die Rabbanan für ungültig? Er sagte zu ihm: Ja.
אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר אפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי רבנן אמר ליה אין
Worüber streiten sie? Der eine Meister meint: „Weil man nicht kundig ist, [dass er] auf ihren Namen [geschrieben werden muss]“; und der andere Meister meint: „Weil keine Zeugen zu finden sind, um ihn zu bestätigen.“
במאי קא מיפלגי מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו
Und Rabba kann dir sagen: Alle verlangen [das Schreiben] auf ihren Namen, und womit befassen wir uns hier? Mit [der Zeit], nachdem sie es gelernt haben;
ורבה אמר לך דכולי עלמא בעינן לשמה והכא במאי עסקינן לאחר שלמדו
und sie streiten über die Verordnung, damit die Sache nicht wieder in ihren schlechten Zustand zurückfalle: Der eine Meister meint, wir verordnen es, und der andere Meister meint, wir verordnen es nicht.
ובגזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו קמיפלגי דמר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן
Dann sollte Rabbi Jehuda auch im Anfangsteil anderer Meinung sein! – Dazu wurde doch gesagt: Ulla sagte: Rabbi Jehuda war auch im ersten [Fall] anderer Meinung.
וליפלוג נמי רבי יהודה ברישא הא אתמר עלה אמר עולא חלוק היה רבי יהודה אף בראשונה
Raw Oschaja wandte gegen Ulla ein: Rabbi Jehuda erklärt ihn in diesem [Fall] für gültig und nicht in einem anderen. Soll das nicht etwa [den Fall] ausschließen, dass einer sagt: „Vor mir wurde er geschrieben“, und einer sagt: „Vor mir wurde er unterzeichnet“?
מתיב רב אושעיא לעולא רבי יהודה מכשיר בזו ולא באחרת מאי לאו למעוטי אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם
Nein, um auszuschließen: „Vor mir wurde er unterzeichnet, aber nicht vor mir wurde er geschrieben.“ Es kam dir in den Sinn zu sagen: Da Rabbi Jehuda keine Verordnung erlassen hat, damit die Sache nicht wieder in ihren schlechten Zustand zurückfalle, hat er auch keine Verordnung erlassen, dass man vielleicht dazu kommt, es mit der Bestätigung gewöhnlicher Urkunden durch einen einzelnen Zeugen zu verwechseln; [darum] lässt er uns hören.
לא למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב סלקא דעתך אמינא הואיל ולא גזר רבי יהודה גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד נמי לא גזר קא משמע לן
Es wurde auch gesagt: Raw Jehuda sagte: [Bei] zwei, die einen Scheidebrief aus einem Land jenseits des Meeres gebracht haben, kommen wir zum Streit zwischen Rabbi Jehuda und den Rabbanan.
אתמר נמי אמר רב יהודה שנים שהביאו גט ממדינת הים באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן
Rabba bar bar Chana erkrankte. Raw Jehuda und Rabba gingen zu ihm hinein, um nach ihm zu sehen. Sie fragten ihn: Zwei, die einen Scheidebrief aus einem Land jenseits des Meeres gebracht haben – müssen sie sagen: „Vor uns wurde er geschrieben, und vor uns wurde er unterzeichnet“, oder müssen sie es nicht? Er sagte zu ihnen: Sie müssen es nicht. Denn wenn sie sagten: „Vor uns hat er sie geschieden“, wären sie etwa nicht glaubwürdig? Inzwischen kam ein gewisser
רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין אמר להם אין צריכין מה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני אדהכי אתא ההוא
Original: Gittin 16b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.