Der eine Meister ist der Ansicht: Wir treffen eine Verordnung [wegen] der Angel in der Mitte mit Rücksicht auf die Angel an der Seite; und der andere Meister ist der Ansicht: Wir treffen keine Verordnung.
מר סבר גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד ומר סבר לא גזרינן:
MISCHNA: Bet Schammai sagen: Man trägt weder ein kleines Kind noch den Lulaw noch eine Torarolle in den öffentlichen Bereich hinaus; und Bet Hillel erlauben es.
מתני׳ בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין:
Er sagte zu ihm: Wer hat dir das gesagt? Das ist [die Ansicht] von Bet Schammai, die sagen: Wir sagen nicht: Da das Hinaustragen zu einem Bedarf erlaubt ist, ist es auch ohne Bedarf erlaubt. Denn wenn es Bet Hillel wären – sie sagen doch: Da das Hinaustragen zu einem Bedarf erlaubt ist, ist es auch ohne Bedarf erlaubt; so auch hier: Da das Schlachten zu einem Bedarf erlaubt ist, ist es auch ohne Bedarf erlaubt.
אמר ליה דאמר לך מני בית שמאי היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי בית הלל הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הכא נמי מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך
Rabba wandte dagegen ein: Woher [weißt du], dass Bet Schammai und Bet Hillel darüber streiten? Vielleicht streiten sie darüber, ob es Eruw und [Verbot des] Hinaustragens für den Schabbat, aber nicht Eruw und Hinaustragen für den Feiertag gibt.
מתקיף לה רבה ממאי דבית שמאי ובית הלל בהא פליגי דלמא בערוב והוצאה לשבת ואין ערוב והוצאה ליום טוב קא מיפלגי
Der eine Meister ist der Ansicht: Es gibt Eruw [und Verbot des] Hinaustragens für den Schabbat, und es gibt Eruw [und Verbot des] Hinaustragens für den Feiertag.
Und der andere Meister ist der Ansicht: Es gibt Eruw [und Verbot des] Hinaustragens für den Schabbat, aber es gibt keinen Eruw [und kein Verbot des] Hinaustragens für den Feiertag, wie geschrieben steht: „Und tragt keine Last aus euren Häusern hinaus am Tag des Schabbats“ (Jer 17,22) – am Schabbat ja, am Feiertag nicht.
ומר סבר ערוב הוצאה לשבת ואין ערוב הוצאה ליום טוב כדכתיב (ירמיהו יז, כב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביום טוב לא
Auch Rabbi Jochanan ist der Ansicht, dass sie darüber streiten, ob, da das Hinaustragen zu einem Bedarf erlaubt ist, es auch ohne Bedarf erlaubt ist. Denn ein Tanna lehrte vor Rabbi Jochanan: Wer am Feiertag die Hüftsehne in Milch kocht und sie isst, erhält fünfmal Geißelhiebe:
ואף ר' יוחנן סבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי דתני תנא קמיה דר' יוחנן המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו לוקה חמש
Er erhält Hiebe wegen des Kochens der Sehne, er erhält Hiebe wegen des Essens der Sehne, er erhält Hiebe wegen des Kochens von Fleisch in Milch, er erhält Hiebe wegen des Essens von Fleisch in Milch, und er erhält Hiebe
לוקה משום מבשל גיד ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר בחלב ולוקה משום אוכל בשר בחלב ולוקה
Original: Beitzah 12a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.