Wenn man sagt: Es hat nicht geruht, weil man dabei Arbeit verrichtete – selbst erlaubte Arbeit? Es wird doch gelehrt: Über das Licht der Gebärenden und des Kranken spricht man den Segen!
אי נימא לא שבת מחמת מלאכה אפילו ממלאכה דהתירא והתניא אור של חיה ושל חולה מברכין עליו
Raw Nachman bar Jizchak sagte: Was heißt „geruht“? Das von verbotener Arbeit geruht hat. Es wird auch so gelehrt: Über eine Laterne, die den ganzen Tag hindurch brannte, spricht man am Ausgang des Schabbat den Segen.
אר"נ בר יצחק מאי שבת ששבת מחמת מלאכת עבירה תנ"ה עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למ"ש מברכין עליה:
Die Rabbanan lehrten: Hat ein Nichtjude [Licht] an dem eines Israeliten angezündet oder ein Israelit an dem eines Nichtjuden, so spricht man darüber den Segen; ein Nichtjude an dem eines Nichtjuden – darüber spricht man den Segen nicht.
ת"ר נכרי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מנכרי מברכין עליו נכרי מנכרי אין מברכין עליו
Was ist bei einem Nichtjuden an dem eines Nichtjuden anders, dass nicht? Doch wohl, weil es nicht geruht hat. Wenn dem so ist, hat es doch auch bei einem Israeliten an dem eines Nichtjuden nicht geruht!
מ"ש נכרי מנכרי דלא משום דלא שבת א"ה ישראל מנכרי נמי הא לא שבת
Und wenn du sagst: Jenes verbotene [Licht] ist vergangen, und dieses ist ein anderes und in der Hand des Israeliten entstanden – was ist dann mit dem, was gelehrt wird: Wer eine Flamme in den öffentlichen Bereich hinausträgt, ist schuldig? Warum ist er schuldig? Was er aufgehoben hat, hat er nicht niedergelegt, und was er niedergelegt hat, hat er nicht aufgehoben!
וכי תימא הך איסורא אזל ליה והא אחרינא הוא ובידא דישראל קא מתילדא אלא הא דתניא המוציא שלהבת לר"ה חייב אמאי חייב מה שעקר לא הניח ומה שהניח לא עקר
Vielmehr: In Wirklichkeit ist auch das Verbotene noch da, und wenn er den Segen spricht, spricht er ihn über den erlaubten Zuwachs. Wenn dem so ist, dann auch bei einem Nichtjuden an dem eines Nichtjuden!
אלא לעולם דאיסורא נמי איתיה וכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך אי הכי נכרי מנכרי נמי
Die Rabbanan lehrten: Ging er außerhalb der Stadt und sah ein Licht – sind die meisten Nichtjuden, spricht er den Segen nicht; sind die meisten Israeliten, spricht er den Segen.
ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב נכרים אינו מברך אם רוב ישראל מברך
Das ist in sich schwierig: Du sagst: Sind die meisten Nichtjuden, spricht er den Segen nicht – also spricht er ihn bei halb und halb; und dann lehrt er: Sind die meisten Israeliten, spricht er den Segen – also spricht er ihn bei halb und halb nicht!
הא גופא קשיא אמרת אם רוב נכרים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל מברך הא מחצה על מחצה אינו מברך
Rechtens spricht er auch bei halb und halb den Segen; aber da er im ersten Teil „die meisten Nichtjuden“ lehrte, lehrte er im Schlussteil „die meisten Israeliten“.
בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי (דתנ') רישא רוב נכרים תנא סיפא רוב ישראל:
Die Rabbanan lehrten: Ging er außerhalb der Stadt und sah ein Kind mit einer Fackel in der Hand, so erkundigt er sich nach ihm: Ist es ein Israelit, spricht er den Segen; ist es ein Nichtjude, spricht er den Segen nicht.
ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו בודק אחריו אם ישראל הוא מברך אם נכרי הוא אינו מברך
Raw Jehuda sagte im Namen von Raw: Hier geht es um die Zeit nahe dem Sonnenuntergang: Bei einem Erwachsenen ist die Sache offenkundig, dass er gewiss ein Nichtjude ist; bei einem Kind sage ich: Es ist ein Israelit, der [die Fackel] zufällig ergriffen hat.
אמר רב יהודה אמר רב הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקי' גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא תינוק אימר ישראל הוא אקרי ונקיט:
Die Rabbanan lehrten: Ging er außerhalb der Stadt und sah ein Licht – ist es so stark wie [das Feuer] eines Brennofens, spricht er darüber den Segen; wenn nicht, spricht er darüber den Segen nicht.
ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי הכבשן מברך עליו ואם לאו אינו מברך עליו
Eine [Baraita] lehrt: Über das Licht eines Backofens und eines Herdes spricht man den Segen; und eine andere lehrt: Man spricht darüber den Segen nicht.
תני חדא אור של תנור ושל כירים מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו
Eine [Baraita] lehrt: Über das Licht des Bethauses und des Lehrhauses spricht man den Segen; und eine andere lehrt: Man spricht darüber den Segen nicht.
תני חדא אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו
Und wenn du willst, sage: In beiden Fällen ist eine angesehene Person zugegen, und es ist kein Widerspruch: Das eine, wo ein Synagogendiener da ist, das andere, wo kein Synagogendiener da ist.
ואי בעית אימא הא והא דאיכא אדם חשוב ולא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא
Und wenn du willst, sage: In beiden Fällen ist ein Synagogendiener da, und es ist kein Widerspruch: Das eine, wo Mondlicht ist, das andere, wo kein Mondlicht ist.
Die Rabbanan lehrten: Saßen sie im Lehrhaus, und man brachte Licht vor sie – Bet Schammai sagen: Jeder Einzelne spricht den Segen für sich; Bet Hillel sagen: Einer spricht den Segen für alle, weil es heißt: „In der Menge des Volkes liegt die Pracht des Königs“ (Spr 14,28).
ת"ר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בש"א כל אחד ואחד מברך לעצמו ובה"א אחד מברך לכולן משום שנאמר (משלי יד, כח) ברוב עם הדרת מלך
Man spricht den Segen weder über das Licht noch über die Gewürze für Tote. Was ist der Grund? Das Licht wird zur Ehre [des Toten] gemacht; die Gewürze werden gemacht, um den Geruch zu vertreiben.
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים: מ"ט נר לכבוד הוא דעבידא בשמים לעבורי ריחא הוא דעבידי
Raw Jehuda sagte im Namen von Raw: Bei jedem [Toten], vor dem man [Licht] bei Tag und bei Nacht hinausträgt, spricht man darüber den Segen nicht; bei jedem, vor dem man es nur bei Nacht hinausträgt, spricht man darüber den Segen.
אמר רב יהודה אמר רב כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכין עליו
Das heißt also, wo immer es nicht für den Duft gemacht ist, spricht man darüber den Segen nicht? Man wandte ein: Wer in den Laden eines Gewürzhändlers eintritt und Duft riecht – selbst wenn er dort den ganzen Tag sitzt, spricht er den Segen nur einmal; trat er ein und ging hinaus, trat er ein und ging hinaus, so spricht er den Segen jedes Mal. Hier ist es doch nicht für den Duft gemacht, und er spricht den Segen!
למימרא דכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכין עלויה מיתיבי הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך
Die Rabbanan lehrten: Ging er außerhalb der Stadt und roch Duft – sind die meisten Götzendiener, spricht er den Segen nicht; sind die meisten Israeliten, spricht er den Segen. Rabbi Jose sagt: Selbst wenn die meisten Israeliten sind, spricht er den Segen nicht, weil die Töchter Israels für Zauberei räuchern.
תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים
Räuchern denn alle für Zauberei? – Ein Teil für Zauberei und ein Teil zum Beräuchern der Kleider; so ergibt sich, dass die Mehrheit nicht für den Duft gemacht ist, und bei allem, wobei die Mehrheit nicht für den Duft gemacht ist, spricht man den Segen nicht.
אטו כולהו לכשפים מקטרן ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריחא עביד לא מברך
Rabbi Chija bar Abba sagte im Namen von Rabbi Jochanan: Wer an Schabbat-Vorabenden in Tiberias oder an Schabbat-Ausgängen in Sepphoris geht und Duft riecht, spricht den Segen nicht, weil man davon ausgeht, dass er nur gemacht ist, um damit Kleider zu beräuchern.
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים
Die Rabbanan lehrten: Ging er auf dem Markt von Götzendienern und fand Gefallen daran zu riechen, so ist er ein Sünder.
תנו רבנן היה מהלך בשוק של עכו"ם נתרצה להריח הרי זה חוטא:
Original: Berakhot 53a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.