denn es ist ihnen recht, (von vornherein) zur Pflicht verbunden zu werden.
דניחא להו דמקבע להו בחובה (מעיקרא)
Berachot 45b ברכות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Einwand 1Beweis 1Halacha 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Komm und höre: Frauen rufen unter sich zum Tischsegen auf, und Sklaven rufen unter sich auf; Frauen, Sklaven und Minderjährige [zusammen] – auch wenn sie aufrufen wollen, rufen sie nicht auf. (Und doch sind Frauen, selbst hundert …) Hundert Frauen gelten doch wie zwei Männer, und es wird gelehrt: Frauen rufen unter sich zum Tischsegen auf, und Sklaven rufen unter sich auf!
ת"ש נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמן נשים ועבדים וקטנים אם רצו לזמן אין מזמנין (והא נשים אפילו מאה) והא מאה נשי כתרי גברי דמיין וקתני נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן
Anders ist es dort, weil [mehrere] verständige Personen da sind.
שאני התם דאיכא דעות
Wenn dem so ist, sage den Schlussteil: Frauen und Sklaven – auch wenn sie aufrufen wollen, rufen sie nicht auf. Warum nicht? Es sind doch verständige Personen da!
א"ה אימא סיפא נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין אמאי לא והא איכא דעות
Anders ist es dort wegen der Zügellosigkeit.
שאני התם משום פריצותא
Lass uns schließen, dass Raw es ist, der sagte: Auch wenn sie aufrufen wollen, rufen sie nicht auf. Denn Raw Dimi bar Josef sagte im Namen von Raw: Drei, die zusammen gegessen haben, und einer von ihnen ging hinaus auf die Straße – man ruft ihn und ruft mit ihm zum Tischsegen auf. Der Grund ist, dass man ihn ruft; ruft man ihn nicht, dann nicht.
תסתיים דרב דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו טעמא דקוראין לו הא לא קוראין לו לא
Anders ist es dort, weil sie von vornherein zur Pflicht verbunden waren.
שאני התם דאקבעו להו בחובה מעיקרא
Lass uns vielmehr schließen, dass Rabbi Jochanan es ist, der sagte: Auch wenn sie aufrufen wollen, rufen sie nicht auf. Denn Rabba bar bar Chana sagte im Namen von Rabbi Jochanan: Zwei, die zusammen gegessen haben – einer von ihnen erfüllt seine Pflicht mit dem Segen seines Gefährten.
אלא תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שנים שאכלו כאחת אחד מהן יוצא בברכת חבירו
Und wir befassten uns damit: Was lässt er uns hören? Wir haben doch gelernt: Hörte er und antwortete nicht, so hat er seine Pflicht erfüllt! Und Rabbi Seira sagte: Um zu sagen, dass es unter ihnen keinen gemeinsamen Tischsegen gibt. – Lass es geschlossen sein.
והוינן בה מאי קא משמע לן תנינא שמע ולא ענה יצא ואמר רבי זירא לומר שאין ברכת המזון ביניהם תסתיים
Rawa bar Raw Huna sagte zu Raw Huna: Die Rabbanan, die aus dem Westen kamen, sagen doch: Wenn sie aufrufen wollen, rufen sie auf. Etwa nicht, weil sie es von Rabbi Jochanan gehört haben? – Nein, sie haben es von Raw gehört, bevor er nach Babylonien hinabzog.
א"ל רבא בר רב הונא לרב הונא והא רבנן דאתו ממערבא אמרי אם רצו לזמן מזמנין מאי לאו דשמיע להו מר' יוחנן לא דשמיע להו מרב מקמי דנחית לבבל:
Zur Sache selbst: Raw Dimi bar Josef sagte im Namen von Raw: Drei, die zusammen gegessen haben, und einer von ihnen ging hinaus auf die Straße – man ruft ihn und ruft mit ihm zum Tischsegen auf. Abaje sagte: Und zwar, wenn man ihn ruft und er antwortet.
גופא אמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהם לשוק קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי והוא דקרו ליה ועני
Mar Sutra sagte: Und das sagten wir nur bei dreien; bei zehn aber [wartet man], bis er kommt.
אמר מר זוטרא ולא אמרן אלא בשלשה אבל בעשרה עד דנייתי
Raw Aschi wandte ein: Im Gegenteil, das Umgekehrte ist einleuchtend: Neun sehen aus wie zehn, zwei sehen nicht aus wie drei!
מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא תשעה נראין כעשרה שנים אין נראין כשלשה
Die Halacha ist wie Mar Sutra. Was ist der Grund? Da man den Namen des Himmels erwähnen muss, ist es mit weniger als zehn nicht schicklich.
והלכתא כמר זוטרא מ"ט כיון דבעי לאדכורי שם שמים בציר מעשרה לאו אורח ארעא
Abaje sagte: Wir halten fest: Zwei, die zusammen gegessen haben – es ist ein Gebot, sich zu trennen. Es wird auch so gelehrt: Zwei, die zusammen gegessen haben – es ist ein Gebot, sich zu trennen. Wovon ist die Rede? Wenn beide Gelehrte sind; ist aber einer ein Gelehrter und einer ein Unwissender, so spricht der Gelehrte den Segen, und der Unwissende erfüllt damit seine Pflicht.
אמר אביי נקיטינן שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק תניא נמי הכי שנים שאכלו כאחת מצוה ליחלק במה דברים אמורים כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא:
Rawa sagte: Diese Sache habe ich gesagt, und sie wurde im Namen von Rabbi Seira wie ich gesagt: Drei, die zusammen gegessen haben – einer unterbricht für zwei, aber zwei unterbrechen nicht für einen.
אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה משמיה דרבי זירא כוותי שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד
Und nicht? Raw Papa unterbrach doch für Abba Mar, seinen Sohn – er und noch einer! – Anders bei Raw Papa: Er handelte über die Linie des Rechts hinaus.
ולא והא רב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד
Jehuda bar Merimar, Mar bar Raw Aschi und Raw Acha aus Difti aßen zusammen Brot. Es war unter ihnen keiner, der seine Gefährten überragte, um für sie den Segen zu sprechen. (Sie saßen und fragten sich:) Das, was wir gelernt haben: „Drei, die zusammen gegessen haben, sind verpflichtet, zum Tischsegen aufzurufen“ – das gilt nur, wo ein großer Mann dabei ist; wo sie aber einander gleich sind, ist es besser, die Segenssprüche getrennt zu sprechen.
יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה לברוכי להו (יתבי וקא מיבעיא להו) הא דתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חלוק ברכות עדיף
Jeder sprach den Segen für sich. Sie kamen vor Merimar. Er sagte zu ihnen: Der Pflicht des Segens seid ihr nachgekommen, der Pflicht des gemeinsamen Aufrufs seid ihr nicht nachgekommen. Und wenn ihr sagt: Wir wollen zurückgehen und aufrufen – es gibt keinen nachträglichen Aufruf.
בריך איניש לנפשיה אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכי תימרו ניהדר ונזמן אין זימון למפרע
Kam einer und fand sie, als sie den Segen sprachen – was sagt er nach ihnen? Raw Sewid sagte: „Gelobt und gepriesen“. Raw Papa sagte: Er antwortet Amen.
בא ומצאן כשהן מברכים מהו אומר אחריהם רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא אמר עונה אמן
Und sie streiten nicht: Das eine, wenn er sie fand, als sie „Lasst uns preisen“ sagten, das andere, wenn er sie fand, als sie „Gelobt“ sagten. Fand er sie, als sie „Lasst uns preisen“ sagten, so sagt er „Gelobt und gepriesen“; fand er sie, als sie „Gelobt“ sagten, so antwortet er Amen.
ולא פליגי הא דאשכחינהו דקא אמרי נברך והא דאשכחינהו דקא אמרי ברוך אשכחינהו דקא אמרי נברך אומר ברוך ומבורך אשכחינהו דקא אמרי ברוך עונה אמן
Eine [Baraita] lehrt: Wer nach seinen eigenen Segenssprüchen Amen antwortet, der ist lobenswert; und eine andere lehrt: Der ist tadelnswert.
תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה
Kein Widerspruch: Das eine bei „…der Jerusalem baut“, das andere bei den übrigen Segenssprüchen.
לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות
Abaje antwortete es laut, damit die Arbeiter es hörten und aufstünden, denn „der Gute und Gutes Tuende“ ist nicht von der Tora. Raw Aschi antwortete es leise, damit man „der Gute und Gutes Tuende“ nicht geringschätze.
אביי עני ליה בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא רב אשי עני ליה בלחישא כי היכי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב
Original: Berakhot 45b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.