daher lehrt er uns „alles, worin … ist“. Und hätte er uns [nur] „alles, worin … ist“ gelehrt, hätte ich gemeint: Alles, worin die fünf Arten sind, ja, Reis und Hirse aber nicht, weil in einer Mischung; wenn sie aber in ihrer ursprünglichen Gestalt vorhanden sind, würde ich sagen, auch über Reis und Hirse spricht man „… der die Arten der Speisen erschafft“. Daher lehrt er uns: Nur über das, was von den fünf Arten ist, spricht man „… der die Arten der Speisen erschafft“ – ausgenommen Reis und Hirse, über die man, selbst wenn sie in ihrer ursprünglichen Gestalt vorhanden sind, nicht „… der die Arten der Speisen erschafft“ spricht.
קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעינן כל שיש בו הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים אין אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו בורא מיני מזונות קמ"ל כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות לאפוקי אורז ודוחן דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות
Und über Reis und Hirse spricht man nicht „… der die Arten der Speisen erschafft“? Es wurde doch gelehrt: Brachte man ihm Reisbrot und Hirsebrot, spricht er darüber am Anfang und am Ende den Segen wie über ein Topfgericht; und beim Topfgericht wurde gelehrt: Am Anfang spricht er darüber „… der die Arten der Speisen erschafft“, und am Ende spricht er darüber einen einzigen Segensspruch, der die drei zusammenfasst!
ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות והתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה וגבי מעשה קדרה תניא בתחלה מברך עליו בורא מ"מ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש
Wie ein Topfgericht und doch nicht wie ein Topfgericht: Wie ein Topfgericht, insofern man darüber am Anfang und am Ende den Segen spricht; und nicht wie ein Topfgericht, denn beim Topfgericht [spricht man] am Anfang „… der die Arten der Speisen erschafft“ und am Ende einen Segensspruch, der die drei zusammenfasst, hier aber spricht man am Anfang „… durch dessen Wort alles entsteht“ und am Ende „… der viele Lebewesen und ihre Bedürfnisse erschafft, für alles, was Er erschaffen hat“.
כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף ולא כמעשה קדרה דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא
Wer ist das? Rabbi Jochanan ben Nuri. Denn es wurde gelehrt: Rabbi Jochanan ben Nuri sagt: Reis ist eine Getreideart; man ist für sein Gesäuertes der Ausrottungsstrafe schuldig, und ein Mensch erfüllt mit ihm am Pessach seine Pflicht. Die Rabbanan aber nicht.
הא מני רבי יוחנן בן נורי היא דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אבל רבנן לא
Und die Rabbanan nicht? Es wurde doch gelehrt: Wer Weizen[körner] kaut, spricht darüber „… der die Frucht der Erde erschafft“. Hat er ihn gemahlen, gebacken und gekocht: Solange die Stücke erhalten sind, spricht er am Anfang darüber „… der Brot aus der Erde hervorbringt“ und am Ende die drei Segenssprüche; sind die Stücke nicht erhalten, spricht er am Anfang darüber „… der die Arten der Speisen erschafft“ und am Ende einen Segensspruch, der die drei zusammenfasst.
ורבנן לא והתניא הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליה ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג'
Wer Reis kaut, spricht darüber „… der die Frucht der Erde erschafft“. Hat er ihn gemahlen, gebacken und gekocht, so spricht er, selbst wenn die Stücke erhalten sind, am Anfang darüber „… der die Arten der Speisen erschafft“ und am Ende einen Segensspruch, der die drei zusammenfasst.
הכוסס את האורז מברך עליו ב"פ האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש
Wer ist das? Wollte man sagen, Rabbi Jochanan ben Nuri, der sagt, Reis sei eine Getreideart – dann müsste er doch „… der Brot aus der Erde hervorbringt“ und die drei Segenssprüche sprechen!
מני אילימא ר' יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי
Der Meister sagte: Wer Weizen kaut, spricht darüber „… der die Frucht der Erde erschafft“. Es wurde doch gelehrt: „… der die Arten der Samen erschafft“! – Das ist kein Widerspruch: Das eine ist Rabbi Jehuda, das andere die Rabbanan. Denn wir haben gelernt: Und über Gemüse sagt man „… der die Frucht der Erde erschafft“; Rabbi Jehuda sagt: „… der die Arten der Kräuter erschafft“.
אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה והתניא בורא מיני זרעים לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתנן ועל ירקות אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים:
Der Meister sagte: Wer Reis kaut, spricht darüber „… der die Frucht der Erde erschafft“. Hat er ihn gemahlen, gebacken und gekocht, so spricht er, selbst wenn die Stücke erhalten sind, am Anfang darüber „… der die Arten der Speisen erschafft“ und am Ende einen Segensspruch, der die drei zusammenfasst.
אמר מר הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש
Es wurde doch gelehrt: am Ende gar nichts! Raw Scheschet sagte: Das ist kein Widerspruch: Das eine ist Rabban Gamliel, das andere die Rabbanan. Denn es wurde gelehrt: Dies ist die Regel: Über alles, was von den sieben Arten ist – Rabban Gamliel sagt: drei Segenssprüche; die Weisen sagen: ein Segensspruch, der die drei zusammenfasst.
והתניא לבסוף ולא כלום אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא רבנן דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש
Und es geschah, dass Rabban Gamliel und die Ältesten in einem Obergemach in Jericho zu Tisch lagen; man brachte ihnen Datteln, und sie aßen. Rabban Gamliel gab Rabbi Akiwa die Erlaubnis, den Segen zu sprechen. Rabbi Akiwa sprang auf und sprach einen Segensspruch, der die drei zusammenfasst. Rabban Gamliel sagte zu ihm: Akiwa, wie lange noch steckst du deinen Kopf in den Streit? Er sagte zu ihm: Unser Meister, obwohl du so sagst und deine Kollegen so sagen, hast du uns gelehrt, unser Meister: [Steht] ein Einzelner [gegen] eine Mehrheit, ist die Halacha wie die Mehrheit.
ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים
Rabbi Jehuda sagt in seinem Namen: Über alles, was von den sieben Arten ist,
רבי יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים
Original: Berakhot 37a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.