„Und der Ewige, Gott, ist Wahrheit“ (Jer 10,10).
(ירמיהו י, י) וה' אלהים אמת
Berachot 14b ברכות
Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 2Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Sagt man [danach] nochmals „wahr“, oder sagt man nicht nochmals „wahr“?
חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת
Rabbi Abbahu sagte im Namen Rabbi Jochanans: Man sagt nochmals „wahr“. Rabba sagte: Man sagt nicht nochmals „wahr“. Jemand trat vor Rabba [als Vorbeter] hin; Rabba hörte, wie er zweimal „wahr, wahr“ sagte. Rabba sagte: Jedes „wahr“ hat diesen gepackt!
א"ר אבהו א"ר יוחנן חוזר ואומר אמת רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת ההוא דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי
Raw Josef sagte: Wie vortrefflich ist diese Lehre, die Raw Schmuel bar Jehuda, als er kam, sagte: Im Westen sagen sie am Abend: „Rede zu den Kindern Israel und sprich zu ihnen … Ich bin der Ewige, euer Gott. Wahr.“
אמר רב יוסף כמה מעליא הא שמעתתא דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא ערבית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת
Abaje sagte zu ihm: Was ist daran vortrefflich? Raw Kahana sagte doch im Namen Raws: Man soll nicht beginnen, und hat man begonnen, so beendet man! Und wolltest du sagen, „und sprich zu ihnen“ gelte nicht als Beginn – Raw Schmuel bar Jizchak sagte doch im Namen Raws: „Rede zu den Kindern Israel“ gilt nicht als Beginn, „und sprich zu ihnen“ gilt als Beginn!
אמר ליה אביי מאי מעליותא והא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר וכי תימא ואמרת אליהם לא הוי התחלה והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב דבר אל בני ישראל לא הוי התחלה ואמרת אליהם הוי התחלה
Raw Papa sagte: Im Westen meinen sie, auch „und sprich zu ihnen“ gelte nicht als Beginn, bis man sagt: „dass sie sich Zizit machen“.
אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת אליהם נמי לא הויא התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית
Abaje sagte: Darum beginnen wir, weil man im Westen beginnt; und da wir beginnen, beenden wir auch, denn Raw Kahana sagte im Namen Raws: Man soll nicht beginnen, und hat man begonnen, so beendet man.
אמר אביי הלכך אנן אתחולי מתחלינן דקא מתחלי במערבא וכיון דאתחלינן מגמר נמי גמרינן דהא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר
Chija bar Raw sagte: Hat man „Ich bin der Ewige, euer Gott“ gesagt, so muss man „wahr“ sagen; hat man „Ich bin der Ewige, euer Gott“ nicht gesagt, so muss man „wahr“ nicht sagen.
חייא בר רב אמר אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת לא אמר אני ה' אלהיכם אינו צ"ל אמת
Man muss doch den Auszug aus Ägypten erwähnen!
והא בעי לאדכורי יציאת מצרים
Er sagt so: „Wir danken Dir, Herr, unser Gott, dass Du uns aus dem Land Ägypten herausgeführt, uns aus dem Sklavenhaus erlöst und für uns Wunder und Machttaten am Meer vollbracht hast, und wir sangen Dir.“
דאמר הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך:
„Rabbi Jehoschua ben Korcha sagte: Warum geht der Abschnitt ‚Höre‘ voran“ usw.
אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע וכו':
Es wurde gelehrt: Rabbi Schimon ben Jochai sagt: Es ist richtig, dass „Höre“ dem „Und es wird sein, wenn ihr hört“ vorangeht, denn dieser [handelt vom] Lernen und jener vom Lehren; und „Und es wird sein, wenn ihr hört“ dem „Und Er sprach“, denn dieser [handelt vom] Lernen und jener vom Tun.
תניא ר"ש בן יוחי אומר בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד והיה אם שמוע לויאמר שזה ללמוד וזה לעשות
Hat denn „Höre“ [nur] Lernen in sich und Lehren und Tun nicht? Es steht doch geschrieben: „Und du sollst sie einschärfen … und du sollst sie binden … und du sollst sie schreiben“! Und weiter: Hat „Und es wird sein, wenn ihr hört“ [nur] Lehren in sich und Tun nicht? Es steht doch geschrieben: „Und ihr sollt sie binden … und ihr sollt sie schreiben“!
אטו שמע ללמוד אית ביה ללמד ולעשות לית ביה והא כתיב ושננתם וקשרתם וכתבתם ותו והיה אם שמוע ללמד הוא דאית ביה ולעשות לית ביה והא כתיב וקשרתם וכתבתם
Vielmehr meint er so: Es ist richtig, dass „Höre“ dem „Und es wird sein, wenn ihr hört“ vorangeht, denn dieser [handelt vom] Lernen, Lehren und Tun; und „Und es wird sein, wenn ihr hört“ dem „Und Er sprach“, denn jener hat Lehren und Tun in sich, „Und Er sprach“ aber hat nur Tun allein in sich.
אלא הכי קאמר בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וללמד ולעשות והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד
Er könnte es doch aus [der Begründung] Rabbi Jehoschua ben Korchas entnehmen! Er sagt das eine und noch etwas: das eine, damit man zuerst das Joch des Himmelreichs auf sich nimmt und danach das Joch der Gebote auf sich nimmt; und noch etwas, weil darin diese anderen Dinge enthalten sind.
ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה חדא ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ועוד משום דאית בה הני מילי אחרנייתא.
Raw wusch sich die Hände, las das Schma, legte die Tefillin an und betete. Wie konnte er so verfahren? Es wurde doch gelehrt: Wer eine Grabnische für einen Toten in einem Grab gräbt, ist vom Schma-Lesen, vom Gebet, von den Tefillin und von allen in der Tora genannten Geboten befreit. Kommt die Zeit des Schma-Lesens, steigt er herauf, wäscht sich die Hände, legt die Tefillin an, liest das Schma und betet.
רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפילין וצלי והיכי עביד הכי והתניא החופר כוך למת בקבר פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל
Das ist in sich schwierig: Der Anfang sagt „befreit“ und der Schluss „verpflichtet“!
הא גופא קשיא רישא אמר פטור וסיפא חייב
Das ist nicht schwierig: Der Schluss [spricht] von zweien, der Anfang von einem.
הא לא קשיא סיפא בתרי ורישא בחד
Jedenfalls ist es eine Schwierigkeit für Raw! Raw denkt wie Rabbi Jehoschua ben Korcha, der sagt: Zuerst das Joch des Himmelreichs und danach das Joch der Gebote.
מ"מ קשיא לרב רב כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה דאמר עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות
Sagen wir, dass Rabbi Jehoschua ben Korcha [nur] gesagt hat, ein Lesen einem Lesen voranzustellen; [aber] ein Lesen einer Handlung [voranzustellen] – hast du das von ihm gehört?
אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה להקדים קריאה לקריאה קריאה לעשיה מי שמעת ליה
Und weiter: Denkt er denn wie Rabbi Jehoschua ben Korcha? Raw Chija bar Aschi sagte doch: Viele Male stand ich vor Raw, und er wusch sich zuvor die Hände, sprach die Benediktion, lehrte uns unsere Kapitel, legte die Tefillin an und las danach das Schma. Und wolltest du sagen, wenn die Zeit des Schma-Lesens noch nicht gekommen war – was ist dann das Zeugnis Raw Chija bar Aschis?
ותו מי סבר ליה כרבי יהושע בן קרחה והאמר רב חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי ק"ש וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי
Um den auszuschließen, der sagt, für Mischna müsse man keine Benediktion sprechen; er lässt uns hören, dass man auch für Mischna eine Benediktion sprechen muss.
לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך קמ"ל דאף למשנה נמי צריך לברך
Jedenfalls ist es eine Schwierigkeit für Raw! – Der Bote war es, der sich verspätete [mit den Tefillin].
מ"מ קשיא לרב שלוחא הוא דעוית:
Ulla sagte: Jeder, der das Schma ohne Tefillin liest, ist, als lege er falsches Zeugnis gegen sich selbst ab. Rabbi Chija bar Abba sagte im Namen Rabbi Jochanans: Als brächte er ein Brandopfer ohne Speiseopfer und ein Schlachtopfer ohne Trankopfer dar.
אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים:
Und Rabbi Jochanan sagte: Wer das Joch des vollständigen Himmelreichs auf sich nehmen will,
ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה
Original: Berakhot 14b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.