Ich sagte zu ihm: Nein. Er sagte zu mir: Dieses Geld soll als Hinterlegtes bei dir sein, denn es ist für mich dunkel geworden. Ich sagte zu ihm: Da ist das Haus vor dir. Er legte es ins Haus, und es wurde gestohlen. Er kam vor Rawa. Der sagte zu ihm: Bei jedem „Da ist das Haus vor dir“ ist es nicht nötig [zu sagen], dass er kein bezahlter Hüter ist, sondern er ist nicht einmal ein unentgeltlicher Hüter. Ich sagte zu ihm: Aber die Rabbanan haben doch zu Rawa gesagt: Er müsste „der, der Vergeltung geübt hat“ auf sich nehmen! Und er sagte zu mir: Davon war nie die Rede.
אמרי ליה לא אמר לי ליהוו הנך זוזי בפקדון גבך דהא חשכה לי אמרי ליה הא ביתא קמך אותבינהו בביתא ואיגנוב אתא לקמיה דרבא אמר ליה כל הא ביתא קמך לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי אמרי ליה והא אמרו [ליה] רבנן לרבא איבעי ליה לקבולי עליה מי שפרע ואמר לי לא היו דברים מעולם:
„Rabbi Schimon sagt: Wer das Geld in der Hand hat, hat die Oberhand“ usw.: Es wird gelehrt: Rabbi Schimon sagte: Wann? Wenn das Geld und die Früchte in der Hand des Verkäufers sind; ist aber das Geld in der Hand des Verkäufers und sind die Früchte in der Hand des Käufers, kann er nicht zurücktreten, weil sein Geld in seiner Hand ist. – „In seiner Hand“? In der Hand des Verkäufers ist es doch! – Vielmehr: weil der Gegenwert seines Geldes in seiner Hand ist.
רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה וכו': תניא אמר ר"ש אימתי בזמן שהכסף והפירות ביד מוכר אבל כסף ביד מוכר ופירות ביד לוקח אינו יכול לחזור בו מפני שכספו בידו בידו ביד מוכר הוא אלא מפני שדמי כספו בידו
Das ist selbstverständlich! – Rawa sagte: Womit befassen wir uns hier? Etwa damit, dass der Dachboden des Käufers an den Verkäufer vermietet war. Was ist der Grund? Die Rabbanan haben das An-sich-Ziehen angeordnet als Verordnung, damit er ihm nicht sagt: Dein Weizen ist auf dem Dachboden verbrannt. Hier sind sie im Bereich des Käufers; bricht ein Brand durch höhere Gewalt aus, bemüht er sich selbst und rettet sie.
פשיטא אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומייתי לה
Ein Mann gab Geld für Wein; schließlich hörte er, dass die Leute des Statthalters Parsak ihn [ihm] wegnehmen wollten. Er sagte zu ihm: Gib mir mein Geld, ich will den Wein nicht. Er kam vor Raw Chisda. Der sagte zu ihm: So wie man das An-sich-Ziehen bei den Verkäufern angeordnet hat, so hat man das An-sich-Ziehen bei den Käufern angeordnet.
ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא לסוף שמע דקא בעי למנסביה דבי פרזק רופילא אמר ליה הב לי זוזי לא בעינא חמרא אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות:
MISCHNA: Die Übervorteilung [beträgt] vier Maa Silber von den vierundzwanzig Maa Silber eines Sela – ein Sechstel des Kaufpreises. Bis wann darf man zurückgeben? Solange es dauert, es einem Händler oder seinem Verwandten zu zeigen.
מתני׳ האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו
Rabbi Tarfon entschied in Lod: Die Übervorteilung [beträgt] acht Maa Silber von den vierundzwanzig Maa Silber eines Sela – ein Drittel des Kaufpreises. Und die Händler von Lod freuten sich. Er sagte zu ihnen: Den ganzen Tag darf man zurückgeben. Sie sagten zu ihm: Rabbi Tarfon soll uns an unserem Ort lassen! Und sie kehrten zu den Worten der Weisen zurück.
הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם כל היום מותר לחזור אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומינו וחזרו לדברי חכמים:
GEMARA: Es wurde gesagt: Raw sagte: Ein Sechstel der Ware haben wir gelernt. Und Schmuel sagte: Auch ein Sechstel des Geldes haben wir gelernt. [Ist etwas] sechs wert für fünf [verkauft], [oder] sechs wert für sieben, so streiten alle nicht darüber, dass wir uns nach der Ware richten und es Übervorteilung ist. Wo sie streiten: fünf wert für sechs und sieben wert für sechs.
גמ׳ אתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו שוי שיתא בחמשא שוי שיתא בשבעה כולי עלמא לא פליגי דבתר מקח אזלינן ואונאה הויא כי פליגי שוי חמשא בשיתא ושוי שבעה בשיתא
Nach Schmuel, der sagt, wir richten uns [auch] nach dem Geld, ist beides Übervorteilung. Nach Raw, der sagt, wir richten uns nach der Ware, ist fünf wert für sechs Aufhebung des Kaufs, sieben wert für sechs Verzicht.
לשמואל דאמר בתר מעות אזלינן אידי ואידי אונאה הוי לרב דאמר בתר מקח אזלינן שוי חמשא בשיתא ביטול מקח הויא שוי שבעה בשיתא מחילה הויא
Und Schmuel sagt: Wann sagen wir „Verzicht“ und „Aufhebung des Kaufs“? Wo von beiden Seiten kein Sechstel ist; wo aber von einer Seite ein Sechstel ist, ist es Übervorteilung.
ושמואל אמר כי אמרינן מחילה וביטול מקח היכא דליכא שתות משני צדדים אבל היכא דאיכא שתות מצד אחד אונאה הויא
Wir haben gelernt: Die Übervorteilung [beträgt] vier Maa Silber von den vierundzwanzig Maa Silber eines Sela – ein Sechstel des Kaufpreises. Doch wohl, dass er [etwas] zwanzig wert für vierundzwanzig gekauft hat, und daraus ist zu schließen: Auch ein Sechstel des Geldes haben wir gelernt? – Nein, dass er [etwas] vierundzwanzig wert für zwanzig gekauft hat.
תנן האונאה ד' כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח מאי לאו דזבין שוי עשרים בעשרין וארבעה ושמע מינה שתות מעות נמי שנינו לא דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרים
Wer ist [dann] übervorteilt? Der Verkäufer. Sag den Schlussteil: Bis wann darf man zurückgeben? Solange es dauert, es einem Händler oder seinem Verwandten zu zeigen. Und Raw Nachman sagte: Man hat das nur vom Käufer gelehrt; der Verkäufer aber kann immer zurücktreten!
מי נתאנה מוכר אימא סיפא עד מתי מותר להחזיר בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר
Vielmehr, dass er [etwas] vierundzwanzig wert für achtundzwanzig gekauft hat. Wir haben gelernt: Rabbi Tarfon entschied in Lod: Die Übervorteilung [beträgt] acht Maa Silber von den vierundzwanzig Maa Silber eines Sela – ein Drittel des Kaufpreises. Doch wohl, dass er [etwas] sechzehn wert für vierundzwanzig gekauft hat, und daraus ist zu schließen: Auch ein Drittel des Geldes haben wir gelernt?
אלא דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרין ותמניא תנן הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שליש למקח מאי לאו דזבין שוי שיתסרי בעשרים וארבעה וש"מ שליש מעות נמי שנינו
Nein, dass er [etwas] vierundzwanzig wert für sechzehn gekauft hat. Wer ist [dann] übervorteilt? Der Verkäufer. Sag den Schlussteil: Er sagte zu ihnen: Den ganzen Tag darf man zurückgeben. Und Raw Nachman sagte: Man hat das nur vom Käufer gelehrt; der Verkäufer aber kann immer zurücktreten! Vielmehr, dass er [etwas] vierundzwanzig wert für zweiunddreißig gekauft hat.
לא דזבין שוי עשרים וארבעה בשיתסר מי נתאנה מוכר אימא סיפא אמר להם כל היום מותר לחזור וא"ר נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר אלא דזבין שוי כ"ד בתלתין ותרין
Es wird übereinstimmend mit Schmuel gelehrt: Wer benachteiligt wurde, hat die Oberhand. Wie? Hat er ihm [etwas] fünf wert für sechs verkauft – wer ist übervorteilt? Der Käufer. Der Käufer hat die Oberhand; will er, sagt er: Gib mir mein Geld, oder gib mir, worum du mich übervorteilt hast. Hat er ihm
תניא כוותיה דשמואל מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה ה' בו' מי נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני מכר לו
Original: Bava Metzia 49b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.