und man sagen kann, alles gehört dem einen, und man sagen kann, alles gehört dem anderen, Symmachos sagte: Geld, das im Zweifel liegt, teilt man ohne Schwur – dann hier, wo kein Geldzweifel besteht, da man sagen kann, dass es beiden gehört, nicht um so mehr?
ואיכא למימר כולה למר ואיכא למימר כולה למר אמר סומכוס ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה הכא דליכא דררא דממונא דאיכא למימר דתרוייהו היא לא כ"ש
Du kannst sogar sagen: Symmachos; dieser Schwur ist rabbinisch, gemäß Rabbi Jochanan, denn Rabbi Jochanan sagte: Dieser Schwur ist eine Verordnung der Weisen, damit nicht jeder hingeht, das Gewand seines Nächsten ergreift und sagt: „Es gehört mir.“
אפילו תימא סומכוס שבועה זו מדרבנן היא כדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא
Soll man sagen, unsere Mischna entspricht nicht Rabbi Jose? Denn wenn Rabbi Jose – er sagt doch: Was hätte dann der Betrüger verloren? Vielmehr soll alles hinterlegt bleiben, bis Elia kommt.
לימא מתניתין דלא כרבי יוסי דאי כרבי יוסי הא אמר א"כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו
Wem denn sonst – den Rabbanan? Da die Rabbanan sagen: Der Rest bleibe hinterlegt, bis Elia kommt, gleicht auch dieses dem Rest, denn es ist zweifelhaft!
אלא מאי רבנן כיון דאמרי רבנן השאר יהא מונח עד שיבא אליהו הא נמי כשאר דמי דספיקא היא
Was ist das [für ein Einwand]? Gut, wenn du sagst: die Rabbanan – dort, wo diese Mine gewiss einem von ihnen gehört, sagten die Rabbanan: Sie bleibe hinterlegt, bis Elia kommt; hier, wo man sagen kann, dass es beiden gehört, sagen die Rabbanan: Sie teilen mit einem Schwur.
האי מאי אי אמרת בשלמא רבנן התם דודאי האי מנה דחד מינייהו הוא אמרי רבנן יהא מונח עד שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דתרוייהו הוא אמרי רבנן פלגי בשבועה
Wenn du aber sagst, es ist Rabbi Jose – wenn schon dort, wo gewiss eine Mine dem einen und eine Mine dem anderen gehört, Rabbi Jose sagte: Es bleibe hinterlegt, bis Elia kommt, dann hier, wo man sagen kann, dass es [nur] einem von ihnen gehört, nicht um so mehr?
אלא אי אמרת ר' יוסי היא השתא ומה התם דבודאי איכא מנה למר ואיכא מנה למר אמר ר' יוסי יהא מונח עד שיבא אליהו הכא דאיכא למימר דחד מינייהו הוא לא כ"ש
Du kannst sogar sagen: Rabbi Jose. Dort gibt es gewiss einen Betrüger; hier – wer sagt, dass es einen Betrüger gibt? Sag doch, beide haben es zugleich aufgehoben.
אפי' תימא ר' יוסי התם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דאיכא רמאי אימא תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה
Sowohl nach den Rabbanan als auch nach Rabbi Jose: Dort, beim Krämer [mit] seinem Kontobuch, wo gelehrt wird: „Dieser schwört und nimmt, und jener schwört und nimmt“ –
בין לרבנן ובין לר' יוסי התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל
was ist der Unterschied, dass wir nicht sagen: Man nehme das Geld vom Hausherrn, und es bleibe hinterlegt, bis Elia kommt, denn es gibt doch gewiss einen Betrüger?
מ"ש דלא אמרינן נפקיה לממונא מבעה"ב ויהא מונח עד שיבא אליהו דהא בודאי איכא רמאי
Man antwortet: Dort ist dies der Grund: Der Krämer sagt zum Hausherrn: „Ich habe deinen Auftrag ausgeführt; was habe ich mit dem Lohnarbeiter zu tun? Selbst wenn er mir schwört, glaube ich ihm seinen Schwur nicht. Du hast ihm vertraut, denn du hast mir nicht gesagt: ‚Gib ihm [nur] vor Zeugen.‘“
אמרי התם היינו טעמא דאמר ליה חנוני לבעה"ב אנא שליחותא דידך קא עבדינא מאי אית לי גבי שכיר אע"ג דקא משתבע לי לא מהימן לי בשבועה את האמנתיה דלא אמרת לי בסהדי הב ליה
Und auch der Lohnarbeiter sagt zum Hausherrn: „Ich habe bei dir gearbeitet; was habe ich mit dem Krämer zu tun? Selbst wenn er mir schwört, glaube ich ihm nicht.“ Deshalb schwören beide und nehmen vom Hausherrn.
ושכיר נמי א"ל לבעה"ב אנא עבדי עבידתא גבך מאי אית לי גבי חנוני אע"ג דמשתבע לי לא מהימן לי הלכך תרוייהו משתבעי ושקלי מבעל הבית:
Rabbi Chija lehrte: [Sagt einer:] „Eine Mine habe ich bei dir“, und der andere sagt: „Du hast nichts bei mir“, und die Zeugen bezeugen über ihn, dass er fünfzig Sus [bei ihm] hat, so gibt er ihm fünfzig Sus und schwört über den Rest,
תני רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר
Und unser Tanna lehrt es ebenfalls: „Zwei halten ein Gewand fest. Dieser sagt: ‚Ich habe es gefunden‘“ usw. Hier sind wir doch, da er es festhält, Zeugen, dass, was dieser festhält, ihm gehört, und was jener festhält, ihm gehört, und dennoch lehrt er: „Er soll schwören.“
ותנא תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא וקתני ישבע
Was [heißt]: „Damit nicht das Eingeständnis seines Mundes schwerer wiege als die Aussage von Zeugen – aus einem Schluss vom Leichteren aufs Schwerere“? Damit du nicht sagst: [Nur] beim Eingeständnis seines Mundes hat der Allbarmherzige ihm einen Schwur auferlegt, gemäß Rabba.
מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדי' מק"ו שלא תאמר הודאת פיו הוא דרמיא רחמנא שבועה עליה כדרבה
Denn Rabba sagte: Weshalb hat die Tora gesagt: Wer einen Teil der Forderung zugibt, soll schwören? Es ist anzunehmen, dass ein Mensch nicht die Frechheit hat, seinem Gläubiger ins Gesicht [zu leugnen]. Dieser wollte eigentlich alles leugnen, und dass er nicht [alles] geleugnet hat, liegt daran, dass ein Mensch nicht die Frechheit hat, [ihm ins Gesicht zu leugnen].
דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח והאי בכוליה בעי דנכפריה והא דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו
Original: Bava Metzia 3a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.