und dann wieder gesagt hat: Ich bezahle nicht? Sagen wir, er ist zurückgetreten, oder vielleicht bleibt er bei seinem Wort und will ihn nur hinhalten?
וחזר ואמר איני משלם מאי מי אמרינן מהדר קא הדר ביה או דלמא במלתיה קאי ודחויי הוא דקא מדחי ליה
Bawa Mezia 34b בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Frage 3Einwand 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Hat er gesagt: Ich will bezahlen, und ist gestorben, und seine Söhne sagten: Wir bezahlen nicht – wie ist es? Sagen wir, sie sind zurückgetreten, oder vielleicht bleiben sie beim Wort ihres Vaters und wollen ihn nur hinhalten?
אמר הריני משלם ומת ואמרו בניו אין אנו משלמין מאי מי אמרינן מהדר קא הדרי בהו או דלמא במלתא דאבוהון קיימי ודחויי הוא דקא מדחו ליה
Haben die Söhne bezahlt – wie ist es? Kann er zu ihnen sagen: Ich habe eurem Vater das Doppelte übertragen, weil er mir eine Freundlichkeit erwiesen hat, euch aber nicht? Oder vielleicht macht es keinen Unterschied?
שלמו בנים מאי מצי אמר להו כי אקנאי כפילא לאבוכון דעבד לי נייח נפשאי לדידכו לא או דלמא לא שנא
Hat er an die Söhne bezahlt – wie ist es? Können sie zu ihm sagen: Unser Vater hat dir das Doppelte übertragen, weil du ihm eine Freundlichkeit erwiesen hast, uns aber nicht? Oder vielleicht macht es keinen Unterschied? Haben Söhne an Söhne bezahlt – wie ist es?
שילם לבנים מאי מצו אמרי ליה כי אקני לך אבונא כפילא דעבדת ליה נייח נפשיה אבל אנן לדידן לא או דלמא לא שנא שלמו בנים לבנים מאי
Hat er die Hälfte bezahlt – wie ist es? Hat er zwei Kühe entliehen und eine davon bezahlt – wie ist es? Hat er von Teilhabern entliehen und einem von ihnen bezahlt – wie ist es? Haben Teilhaber entliehen, und einer von ihnen hat bezahlt – wie ist es? Hat er von einer Frau entliehen und ihrem Ehemann bezahlt – wie ist es? Hat eine Frau entliehen, und ihr Ehemann hat bezahlt – wie ist es? Es bleibt offen.
שילם מחצה מאי שאל שתי פרות ושילם אחת מהן מאי שאל מן השותפין ושילם לאחד מהן מאי שותפין ששאלו ושילם אחד מהן מאי שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי אשה ששאלה ושילם בעלה מאי תיקו
Raw Huna sagte: Man lässt ihn schwören, dass sie nicht in seinem Besitz ist. Was ist der Grund? Wir befürchten, dass er ein Auge auf sie geworfen hat.
אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן בה
Man wandte ein: Wer seinem Nächsten auf ein Pfand leiht, und das Pfand ging verloren, und er sagt zu ihm: Einen Sela habe ich dir darauf geliehen, einen Schekel war es wert; und jener sagt: Nicht so, sondern einen Sela hast du mir darauf geliehen, einen Sela war es wert – so ist er frei.
מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו סלע היה שוה פטור
„Einen Sela habe ich dir darauf geliehen, einen Schekel war es wert“, und jener sagt: „Nicht so, sondern einen Sela hast du mir darauf geliehen, drei Denare war es wert“ – so ist er verpflichtet.
סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים היה שוה חייב
„Einen Sela hast du mir darauf geliehen, zwei war es wert“, und jener sagt: „Nicht so, sondern einen Sela habe ich dir darauf geliehen, einen Sela war es wert“ – so ist er frei.
סלע הלויתני עליו ב' היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו סלע היה שוה פטור
„Einen Sela hast du mir darauf geliehen, zwei war es wert“, und jener sagt: „Nicht so, sondern einen Sela habe ich dir darauf geliehen, fünf Denare war es wert“ – so ist er verpflichtet.
סלע הלויתני עליו שנים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו ה' דינרים היה שוה חייב
Wer schwört? Derjenige, bei dem das anvertraute Gut ist – damit nicht dieser schwört und jener [dann] das anvertraute Gut hervorholt.
מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון
Worauf [bezieht sich das]? Wenn du sagst, auf den Schlusssatz, so folgt doch [schon] daraus, dass der Schwur dem Gläubiger obliegt, da er einen Teil der Forderung zugibt! Vielmehr sagte Schmuel: Auf den ersten Teil.
אהייא אילימא אסיפא ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא דהא קא מודי מקצת הטענה אלא אמר שמואל ארישא
Was heißt „auf den ersten Teil“? Auf den Schluss des ersten Teils: „Einen Sela habe ich dir darauf geliehen, einen Schekel war es wert“, und jener sagt: „Nicht so, sondern einen Sela hast du mir darauf geliehen, drei Denare war es wert“ – so ist er verpflichtet. Dort obliegt der Schwur dem Schuldner, aber die Rabbanan sagten, der Gläubiger solle schwören – damit nicht dieser schwört und jener [dann] das anvertraute Gut hervorholt.
מאי ארישא אסיפא דרישא סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שוה חייב דשבועה גבי לוה הוא ואמור רבנן לשתבע מלוה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון
Und wenn
ואם
Original: Bava Metzia 34b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.