sie zertreten werden; auf privatem Gebiet nimmt er sie und ruft aus, weil sie nicht zertreten werden; und Garben nimmt er sowohl auf öffentlichem als auch auf privatem Gebiet und ruft aus, da sie hoch sind und nicht zertreten werden.
דמדרסא ברשות היחיד נוטל ומכריז דלא מדרסא והאלומות בין ברשות הרבים ובין ברה"י נוטל ומכריז כיון דגביהן לא מדרסא
Und Rawa erklärt es nach seiner Ansicht mit dem Ort: Ährenbündel auf öffentlichem Gebiet gehören ihm, weil sie [vom Ort] weggestoßen werden; auf privatem Gebiet muss er ausrufen, weil sie nicht weggestoßen werden; und Garben nimmt er sowohl auf öffentlichem als auch auf privatem Gebiet und ruft aus, da sie schwer sind und nicht weggestoßen werden.
ורבא מתרץ לטעמיה במקום כריכות ברה"ר הרי אלו שלו דמינשתפא ברה"י חייב להכריז דלא מינשתפא והאלומות בין ברה"ר ובין ברה"י נוטל ומכריז כיון דיקירי לא מינשתפא
Komm und höre: Brotlaibe eines Bäckers – diese gehören ihm. Die eines Hausherrn aber muss er ausrufen. Bei denen eines Hausherrn, was ist der Grund? Da sie ein Kennzeichen haben – denn man erkennt, wessen Brot es ist –, nimmt er sie, ob auf öffentlichem oder auf privatem Gebiet, und ruft aus. Also ist ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ein Kennzeichen. Eine Widerlegung Rabbas!
ת"ש ככרות של נחתום הרי אלו שלו הא של בעל הבית חייב להכריז של בעל הבית מאי טעמא כיון דאית בהו סימן דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד נוטל ומכריז אלמא סימן העשוי לידרס הוי סימן תיובתא דרבה
Rabba kann dir sagen: Dort ist der Grund, weil man an Speisen nicht vorübergeht. – Es gibt doch Nichtjuden! – Nichtjuden fürchten Zauberei. – Es gibt doch Vieh und Hunde! – An einem Ort, wo Vieh und Hunde nicht häufig sind.
אמר לך רבה התם היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין והא איכא נכרים נכרים חיישי לכשפים והאיכא בהמה וכלבים באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים
Wollen wir sagen, dass dies [ein Streit] unter Tannaim ist? Rabbi Jehuda sagt: Alles, woran etwas Ungewöhnliches ist, muss er ausrufen. Wie? Findet er einen Feigenkuchen und darin eine Scherbe, einen Brotlaib und darin Münzen. Daraus folgt, dass der erste Tanna meint: Diese gehören ihm.
לימא כתנאי ר"י אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו
Sie nahmen an, dass nach allen ein Kennzeichen, das von selbst entsteht, ein Kennzeichen ist, und dass man an Speisen vorübergeht. Streiten sie nicht etwa über ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt? Der eine meint, es ist kein Kennzeichen, und der andere meint, es ist ein Kennzeichen.
סברוה דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן ומעבירין על האוכלין מאי לאו בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי מר סבר לא הוי סימן ומר סבר הוי סימן
Raw Sewid sagte im Namen Rawas: Wenn du meinst, der erste Tanna sei der Ansicht, ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist kein Kennzeichen, und man geht an Speisen vorüber – warum ruft er [dann] Brotlaibe eines Hausherrn auf öffentlichem Gebiet aus?
אמר רב זביד משמיה דרבא אי ס"ד דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז
Vielmehr sagte Raw Sewid im Namen Rawas: Alle sind der Ansicht, ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist ein Kennzeichen, und man geht an Speisen vorüber; und hier streiten sie über ein Kennzeichen, das von selbst entsteht: Der erste Tanna meint, ein Kennzeichen, das von selbst entsteht, ist kein Kennzeichen, und Rabbi Jehuda meint, es ist ein Kennzeichen.
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן
Und Rabba kann dir sagen: Alle [meinen], ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist kein Kennzeichen, und man geht an Speisen nicht vorüber; und hier streiten sie über ein Kennzeichen, das von selbst entsteht: Der erste Tanna meint, es ist kein Kennzeichen, und Rabbi Jehuda meint, es ist ein Kennzeichen.
ורבה אמר לך דכ"ע סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי ת"ק סבר לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן
Manche sagen: Sie nahmen an, dass nach allen ein Kennzeichen, das von selbst entsteht, ein Kennzeichen ist, und ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, kein Kennzeichen ist. Streiten sie nicht etwa darüber, ob man an Speisen vorübergeht? Der eine meint, man geht vorüber, und der andere meint, man geht nicht vorüber.
איכא דאמרי סברוה דכ"ע סימן הבא מאיליו הוי סימן וסימן העשוי לידרס לא הוי סימן מאי לאו במעבירין על האוכלין קא מיפלגי דמר סבר מעבירין ומר סבר אין מעבירין
Raw Sewid sagte im Namen Rawas: Wenn du meinst, der erste Tanna sei der Ansicht, ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist kein Kennzeichen, und man geht an Speisen vorüber – warum ruft er [dann] Brotlaibe eines Hausherrn auf öffentlichem Gebiet aus?
אמר רב זביד משמיה דרבא אי ס"ד סבר ת"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז
Vielmehr sagte Raw Sewid im Namen Rawas: Alle sind der Ansicht, ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist ein Kennzeichen, und man geht an Speisen vorüber; und hier streiten sie über ein Kennzeichen, das von selbst entsteht: Der erste Tanna meint, ein Kennzeichen, das von selbst entsteht, ist kein Kennzeichen, und Rabbi Jehuda meint, es ist ein Kennzeichen.
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן
Und Rabba kann dir sagen: Alle [meinen], ein Kennzeichen, das zertreten zu werden pflegt, ist kein Kennzeichen, und man geht an Speisen nicht vorüber; und hier streiten sie über ein Kennzeichen, das von selbst entsteht: Der erste Tanna meint, ein Kennzeichen, das von selbst entsteht, ist kein Kennzeichen, und Rabbi Jehuda meint, es ist ein Kennzeichen.
ורבה אמר לך דכולי עלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי תנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן
Raw Sewid sagte im Namen Rawas: Die Grundregel bei Verlorenem: Sobald er sagt: „Wehe über den Verlust an Geld!“, hat er die Hoffnung darauf aufgegeben.
אמר רב זביד משמיה דרבא כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס מיאש ליה מינה
Und Raw Sewid sagte im Namen Rawas: Die Halacha ist: Ährenbündel auf öffentlichem Gebiet gehören ihm; auf privatem Gebiet: wenn [sie] auf die Weise des Herunterfallens [daliegen], gehören sie ihm; wenn auf die Weise des Hinlegens, nimmt er sie und ruft aus. Und das eine wie das andere bei einer Sache, die kein Kennzeichen hat; aber bei einer Sache, die ein Kennzeichen hat, muss er ausrufen, gleich ob auf öffentlichem oder auf privatem Gebiet, ob auf die Weise des Herunterfallens oder auf die Weise des Hinlegens.
ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו אי דרך הנחה נוטל ומכריז וזה וזה בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן לא שנא ברה"ר ולא שנא ברשות היחיד בין דרך נפילה ובין דרך הנחה חייב להכריז
Original: Bava Metzia 23a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.