Bei Urkunden mit Erwerbsakt, denn er hat sich [damit selbst] verpflichtet.
בשטרי הקנאה דהא שעביד נפשיה
Bawa Mezia 13a בבא מציעא
Wenn dem so ist – unsere Mischna, die lehrt: „Enthalten sie eine Haftung von Gütern, soll er sie nicht zurückgeben“, und wir haben sie erklärt, wenn der Schuldner es zugibt, und zwar, weil er vielleicht im Nissan geschrieben hat, um zu leihen, und erst im Tischri geliehen hat, und er kommen wird, um Käufern unrechtmäßig [Güter] wegzunehmen – warum soll er ihn nicht zurückgeben?
אי הכי מתניתין דקתני אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין אמאי לא יחזיר
Wir sollen [doch] sehen: Ist es eine Urkunde mit Erwerbsakt, so hat er sich ihm doch verpflichtet; ist es eine Urkunde ohne Erwerbsakt, so ist nichts zu befürchten, denn du hast doch gesagt: Wenn der Gläubiger nicht bei ihm ist, schreiben wir sie nicht.
נחזי אי בשטר הקנאה הא שעביד ליה נפשיה אי בשטר דלא הקנאה ליכא למיחש דהא אמרת כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן
Rabbi Assi sagte zu ihm: Obwohl wir Urkunden ohne Erwerbsakt nicht schreiben, wenn der Gläubiger nicht bei ihm ist, ist [der Schein] in unserer Mischna, da er heruntergefallen ist, bemakelt, und wir befürchten, dass es sich vielleicht [zufällig] ergeben hat, dass er geschrieben wurde.
א"ל רב אסי אע"ג דשטרי דלאו הקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן מתניתין כיון דנפל אתרע ליה וחיישינן דלמא אקרי וכתוב
Abaje sagte: Seine Zeugen erwerben [das Recht] für ihn durch ihre Unterschriften, selbst bei Urkunden ohne Erwerbsakt.
אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו ואפילו שטרי דלאו הקנאה
Weil es ihm schwierig war: Da du sagst, bei Urkunden ohne Erwerbsakt schreiben wir nicht, wenn der Gläubiger nicht bei ihm ist, so ist [auch] nicht zu befürchten, dass es sich [zufällig] ergeben hat und er geschrieben wurde.
משום דקשיא ליה כיון דאמרת בשטרי דלאו הקנאה כי ליתיה למלוה בהדיה לא כתבינן ליכא למיחש דאקרי וכתוב
Aber [bei] dem, was wir gelernt haben: Fand einer Scheidebriefe von Frauen, Freilassungsurkunden von Sklaven, Testamente, Schenkungsurkunden und Quittungen, so soll er sie nicht zurückgeben; vielleicht waren sie [schon] geschrieben, und er hat es sich anders überlegt, sie nicht zu geben. Und wenn er es sich anders überlegt hat, was macht das aus? Du hast doch gesagt: Seine Zeugen erwerben [das Recht] für ihn durch ihre Unterschriften!
אלא הא דתנן מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברים הרי זה לא יחזיר שמא כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם וכי נמלך עליהם מאי הוי והא אמרת עדיו בחתומיו זכין לו
Das gilt, wo sie in seine Hand gelangt sind; wo sie aber nicht in seine Hand gelangt sind, sagen wir es nicht.
הני מילי היכא דקא מטו לידיה אבל היכא דלא מטו לידיה לא אמרינן
Aber unsere Mischna, die lehrt: „Fand einer Schuldscheine – enthalten sie eine Haftung von Gütern, soll er sie nicht zurückgeben“, und wir haben sie erklärt, wenn der Schuldner es zugibt, und zwar, weil er vielleicht im Nissan geschrieben hat, um zu leihen, und erst im Tischri geliehen hat –
אלא מתניתין דקתני מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי
gut nach Rabbi Assi, der sagt: bei Urkunden mit Erwerbsakt; er erklärt sie bei Urkunden ohne Erwerbsakt, wie wir gesagt haben. Aber nach Abaje, der sagt: Seine Zeugen erwerben [das Recht] für ihn durch ihre Unterschriften – was ist da zu sagen?
בשלמא לרב אסי דאמר בשטרי אקנייתא מוקי לה בשטרי דלאו אקנייתא וכדאמרינן אלא לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מאי איכא למימר
Abaje sagt dir: Bei unserer Mischna ist dies der Grund, dass er Bezahlung und geheime Absprache befürchtet.
אמר לך אביי מתני' היינו טעמא דחייש לפרעון ולקנוניא
Und nach Schmuel, der sagt: Wir befürchten weder Bezahlung noch geheime Absprache – was ist da zu sagen? Das passt, wenn er der Ansicht von Rabbi Assi ist, der sagt: bei Urkunden mit Erwerbsakt; er erklärt unsere Mischna bei Urkunden ohne Erwerbsakt. Wenn er aber der Ansicht von Abaje ist, der sagt: Seine Zeugen erwerben [das Recht] für ihn durch ihre Unterschriften – was ist da zu sagen?
ולשמואל דאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא מאי איכא למימר הניחא אי סבר לה כרב אסי דאמר בשטרי הקנאה מוקי מתניתין בשטרי דלאו הקנאה אלא אי סבר כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מאי איכא למימר
Schmuel erklärt unsere Mischna [für den Fall], dass der Schuldner es nicht zugibt.
שמואל מוקי למתניתין כשאין חייב מודה
Wenn dem so ist, warum soll er sie, wenn sie keine Haftung von Gütern enthalten, zurückgeben? Mag er auch nicht von verkauften Gütern eintreiben, von freien Gütern treibt er doch ein!
אי הכי כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי מן משעבדי מבני חרי מגבי גבי
Schmuel folgt seiner Ansicht; denn Schmuel sagte: Rabbi Meir pflegte zu sagen: Mit einem Schuldschein, der keine Haftung von Gütern enthält, treibt man weder von verkauften noch von freien Gütern ein.
שמואל לטעמיה דאמר שמואל אומר היה רבי מאיר שטר חוב שאין בו אחריות נכסים אין גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי
Doch wenn man damit nicht eintreibt, wozu soll er ihn zurückgeben? Rabbi Natan bar Oschaja sagte: Um damit die Öffnung des Fläschchens des Gläubigers zu verschließen.
וכי מאחר שאינו גובה אמאי יחזיר אמר רבי נתן בר אושעיא לצור על פי צלוחיתו של מלוה
Man sollte ihn doch dem Schuldner zurückgeben, um die Öffnung des Fläschchens des Schuldners zu verschließen! – Es ist [ja] der Schuldner,
ונהדריה להו ללוה לצור על פי צלוחיתו של לוה לוה הוא
Original: Bava Metzia 13a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.