„Sie gehören dir“, so hört man nicht auf ihn. Nachdem er [es] angenommen hat, [und] er zu ihm sagt: „Hier hast du deine Auslagen, und ich nehme das Meine“, hört man nicht auf ihn.
הגיעוך אין שומעין לו משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין לו
Wer einen Arbeiter dingt, um mit ihm an Stroh und Stoppeln zu arbeiten, und er sagt zu ihm: „Gib mir meinen Lohn“, und er sagt zu ihm: „Nimm, woran du gearbeitet hast, als deinen Lohn“, so hört man nicht auf ihn. Nachdem er [es] angenommen hat, und er zu ihm sagt: „Hier hast du deinen Lohn, und ich nehme das Meine“, hört man nicht auf ihn.
השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו:
GEMARA:[Wenn sie] durchgebrochen ist – Raw sagte: Zum größten Teil. Und Schmuel sagte: Um vier [Handbreiten]. Raw sagte: zum größten Teil; bei vier aber sät ein Mensch [wohl] halb unten und halb oben. Und Schmuel sagte: um vier, [denn] ein Mensch sät nicht halb unten und halb oben.
גמ׳ נפחתה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבע רב אמר ברובה אבל בארבע אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר בארבע אין אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה
Und es ist nötig: Hätte er uns [nur] das Wohnen gelehrt, [so hätte ich gemeint,] darin sagt es Schmuel, weil die Leute nicht ein wenig hier und ein wenig dort zu wohnen pflegen; aber in Bezug auf das Säen, wo die Leute ein wenig hier und ein wenig dort zu säen pflegen, sage ich, stimmt er Raw zu. Und wäre es [nur] bei jenem gesagt worden, [so hätte ich gemeint,] bei jenem sagt es Raw; aber bei diesem, sage ich, stimmt er Schmuel zu. [Darum] ist es nötig.
וצריכא דאי אשמועינן דירה בהא קאמר שמואל משום דלא עבידי אינשי דדיירי פורתא הכא ופורתא הכא אבל לענין זריעה עבידי אינשי דזרעי הכא פורתא והכא פורתא אימא מודה ליה לרב ואי איתמר בהך בהך קאמר רב אבל בהא אימא מודה ליה לשמואל צריכא:
„Wessen Mauer [usw.]“: Da er im Schlussteil lehrt: „Hier hast du deine Auslagen“, folgt daraus, dass wir von [einem Fall] handeln, wo er sie [schon] weggeräumt hat. Der Grund ist also, dass er sie weggeräumt hat; hat er sie aber nicht weggeräumt, dann nicht.
מי שהיה כותלו כו': הא מדקתני סיפא הילך יציאותיך מכלל דפנינהו עסקינן טעמא דפנינהו הא לא פנינהו לא
Denn hätte er uns [nur] den ersten [Fall] gelehrt, [so hätte ich gemeint,] wenn er zu ihm sagt: „Sie gehören dir“, hört man nicht auf ihn, weil er bei ihm keinen Lohn [zu fordern] hat; aber hier, wo er bei ihm Lohn [zu fordern] hat, sage ich, hört man auf ihn, denn die Leute sagen: Von deinem Schuldner nimm [auch] Kleie als Bezahlung.
דאי אשמועינן להך קמייתא דכי קאמר ליה הגיעוך אין שומעין לו משום דלית ליה אגרא גביה אבל הכא דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו דאמרי אינשי ממרי רשותיך פארי אפרע
Und hätte er uns [nur] diesen gelehrt, [so hätte ich gemeint,] hier, nachdem er [es] angenommen hat, hört man nicht auf ihn, weil er bei ihm Lohn [zu fordern] hat; aber dort, wo er bei ihm keinen Lohn [zu fordern] hat, sage ich, hört man auf ihn. [Darum] ist es nötig.
ואי אשמועינן הכא הכא שמשקבל עליו אין שומעין לו משום דאית ליה אגרא גביה אבל הכא דלית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו צריכא:
„So hört man nicht auf ihn“: Es wurde doch gelehrt: Man hört auf ihn! – Raw Nachman sagte: Das ist kein Widerspruch: Hier an dem Seinen, dort an dem seines Nächsten.
אין שומעין לו: והתניא שומעין לו אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל חבירו
Rabba sagte zu Raw Nachman: An dem Seinen – was ist der Grund? Weil er zu ihm sagt: Der Lohn obliegt dir. An dem seines Nächsten obliegt sein Lohn ebenfalls ihm! Denn es wurde gelehrt: Wer einen Arbeiter dingt, um an dem Seinen zu arbeiten, und ihn an dem seines Nächsten [arbeiten] ließ, gibt ihm seinen vollen Lohn und nimmt dann vom Hausherrn [so viel] zurück, wie er ihm genützt hat.
א"ל רבה לרב נחמן בשלו מ"ט דא"ל אגרא עלך בשל חבירו נמי שכרו עליו דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו
Rawa wandte gegen Raw Nachman ein: Der Fund eines Arbeiters [gehört] ihm selbst. Wann? Wenn der Hausherr zu ihm gesagt hat: „Jäte heute mit mir“ oder „Hacke heute mit mir“. Hat er aber zu ihm gesagt: „Verrichte heute Arbeit mit mir“, so [gehört] sein Fund dem Hausherrn!
איתיביה רבא לרב נחמן מציאת פועל לעצמו אימתי בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי היום או עדור עמי היום אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית
Rabba sagte: [Ob] Hinblicken bei Freigut [erwirbt], ist ein Streit von Tannaim. Denn wir haben gelernt: Die Hüter der Nachwüchse des Siebtjahres erhalten ihren Lohn aus der Kammer-Hebe. Rabbi Jose sagt: Wer will, spendet [seine Dienste] freiwillig und ist ein unentgeltlicher Hüter. Sie sagten zu ihm: Du sagst so – [dann] kommen sie nicht vom Gemeindegut.
אמר רבה הבטה בהפקר תנאי היא דתנן שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר הרוצה מתנדב הוא ושומר חנם אמרו לו אתה אומר כן אין באין משל צבור
Streiten sie nicht doch darüber? Der erste Tanna meint: Hinblicken bei Freigut erwirbt; gibt man ihm [daher] Lohn, so ja, und wenn nicht, so nicht. Und Rabbi Jose meint: Hinblicken bei Freigut erwirbt nicht, und wenn die Gemeinde hingeht und es bringt, erwirbt sie es erst jetzt.
מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר הבטה בהפקר קני ואי יהיבי ליה אגרא אין ואי לא לא ורבי יוסי סבר הבטה בהפקר לא קני וכי אזלי צבור ומייתי השתא הוא דקא זכי ביה
Und was [heißt]: „Du sagst [so]“? So sagten sie zu ihm: Nach deinen Worten – nach unseren Worten kommen das Omer und die zwei Brote nicht vom Gemeindegut.
ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך לדברינו אין עומר ושתי לחם באין משל צבור
Rawa sagte: Nein, alle [meinen]: Hinblicken bei Freigut erwirbt, und hier streiten sie darüber, ob wir befürchten, dass er sie nicht recht übergibt. Die Rabbanan meinen: Wir geben ihm Lohn, denn wenn nicht, befürchten wir, dass er sie nicht recht übergibt.
אמר רבא לא דכ"ע הבטה בהפקר קני והכא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה קמיפלגי דרבנן סברי יהבינן ליה אגרא ואי לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה
Rabbi Jose meint: Wir befürchten nicht, dass er sie nicht recht übergibt. Und was [heißt]: „Du sagst [so]“? So sagten sie zu ihm: Nach deinen Worten – nach unseren Worten, da wir befürchten, dass er sie nicht recht übergibt, kommen das Omer und die zwei Brote nicht vom Gemeindegut.
רבי יוסי סבר לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך לדברינו דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה אין עומר ושתי לחם באין משל צבור
Manche sagen: Rawa sagte: Alle [meinen]: Hinblicken bei Freigut erwirbt nicht, und hier streiten sie darüber, ob wir die Gewalttätigen befürchten. Der erste Tanna meint, die Rabbanan haben angeordnet, ihm vier Sus zu geben, damit die Gewalttätigen es hören und sich davon fernhalten. Und Rabbi Jose meint: Sie haben es nicht angeordnet.
איכא דאמרי רבא אמר דכ"ע הבטה בהפקר לא קני והכא בחיישינן לבעלי זרועות קמיפלגי דת"ק סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ארבע זוזי כי היכי דלישמעי בעלי זרועות וליפרשו מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו
Original: Bava Metzia 118a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.