die Reben und die Rohre; und beide liefern die Rohre.
בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים:
Bawa Mezia 103b בבא מציעא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
GEMARA: Es wurde gelehrt: An einem Ort, wo man zu schneiden pflegt, darf er nicht ausreißen; [wo man] auszureißen [pflegt], darf er nicht schneiden; und jeder von beiden kann den anderen daran hindern.
גמ׳ תנא מקום שנהגו לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור ושניהם מעכבין זה על זה
„Zu schneiden, darf er nicht ausreißen“: Dieser [der Eigentümer] sagt: Ich will, dass mein Boden mit Stroh [von den Stoppeln] gedüngt wird; und jener sagt: Ich kann [es] nicht. „Auszureißen, darf er nicht schneiden“: Dieser sagt: Ich will, dass mein Boden [von Stoppeln] gesäubert wird; und jener sagt: Ich will das Stroh.
לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי והאי אמר לא מצינא לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא דתינקר ארעאי והאי אמר בעינא תיבנא
Wozu braucht es „und jeder von beiden kann den anderen hindern“? – Er sagt [damit], was der Grund ist: Aus welchem Grund darf er [wo man] zu schneiden [pflegt], nicht ausreißen, und [wo man] auszureißen [pflegt], nicht schneiden? Weil jeder von beiden den anderen hindern kann.
ושניהם מעכבין זה על זה למה לי מה טעם קאמר מה טעם לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור משום דשניהם מעכבין זה על זה:
„Hinterher zu pflügen, soll er pflügen“: Das ist doch selbstverständlich! – Es ist nur nötig für einen Ort, wo man nicht jätet, und er ist hingegangen und hat gejätet. Man könnte meinen, er kann zu ihm sagen: Dass ich gejätet habe, geschah in der Absicht, dass ich nicht [hinterher] pflüge. Das lehrt er uns, dass er es ihm hätte ausdrücklich sagen müssen.
לחרוש אחריו יחרוש: פשיטא לא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
„Alles nach dem Brauch des Landes“: Was schließt „alles“ ein? Es schließt das ein, was die Rabbanan gelehrt haben: An einem Ort, wo man Bäume zusammen mit dem Boden zu verpachten pflegt, verpachtet man [sie]; an einem Ort, wo man nicht zu verpachten pflegt, verpachtet man [sie] nicht.
הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע משכירין מקום שאין נהגו להשכיר אין משכירין
„An einem Ort, wo man zu verpachten pflegt, verpachtet man“: Das ist doch selbstverständlich! – Es ist nur nötig für den Fall, dass alle [das Feld] für ein Drittel [des Ertrags] hergeben, und er ist hingegangen und hat es für ein Viertel hergegeben. Man könnte meinen, er sagt zu ihm: Dass ich dir [deinen Anteil] verringert habe, geschah in der Absicht, dass ich dir keinen [Anteil] an den Bäumen gebe. Das lehrt er uns, dass er es ihm hätte ausdrücklich sagen müssen.
מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא לא צריכא דכ"ע יהבי בתילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
„An einem Ort, wo man nicht zu verpachten pflegt, verpachtet man nicht“: Das ist doch selbstverständlich! – Es ist nur nötig für den Fall, dass alle [ein Feld] für ein Viertel übernehmen, und er ist hingegangen und hat es für ein Drittel übernommen. Man könnte meinen, er sagt zu ihm: Dass ich dir [deinen Anteil] erhöht habe, geschah in der Absicht, dass du mir [einen Anteil] an den Bäumen gibst. Das lehrt er uns, dass er es ihm hätte ausdrücklich sagen müssen.
מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין: פשיטא לא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזל איהו וקיבלה בתילתא מהו דתימא א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
„Wie man das Getreide teilt, so teilt man auch das Stroh und die Stoppeln“: Raw Josef sagte: In Babylonien pflegt man dem Pächter kein Stroh zu geben. Welche praktische Folge hat das? Dass, wenn es jemanden gibt, der [es ihm] gibt, er großzügig ist, und wir von ihm nicht lernen.
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש: אמר רב יוסף בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נפקא מינה דאי איכא איניש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה
Raw Josef sagte: Das Gesträuch, die Ränder und die [Halme] der Ackerkante sowie die Rohre der Weidenstauden gehören dem Hausherrn, die Weidenstauden selbst dem Pächter. Die Regel der Sache: Alles, was die Grundausstattung betrifft, [obliegt] dem Hausherrn; zusätzliche Bewachung dem Pächter. Und Raw Josef sagte: Hacke, Korb, Schöpfeimer und Schlauch [obliegen] dem Hausherrn; der Pächter legt die Bewässerungskanäle an.
אמר רב יוסף בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית וחיזרא גופיה דאריסא כללא דמילתא כל עיקר בלמא דבעל הבית נטירותא יתירתא דאריסא ואמר רב יוסף מרא וזבילא ודוולא וזרנוקא דבעל הבית אריסא עביד בי יאורי:
„Wie man den Wein teilt, so teilt man auch die Reben und die Rohre“: Wozu dienen die Rohre? Die aus der Schule Rabbi Jannais sagten: Glatte Rohre, mit denen man die Weinstöcke stützt.
כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים: קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים:
„Und beide liefern die Rohre“: Wozu braucht es das? – Er sagt [damit], was der Grund ist: Aus welchem Grund teilen beide die Rohre? Weil beide die Rohre liefern.
ושניהם מספקין את הקנים: למה לי מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקין בקנים משום דשניהם מספקין את הקנים:
MISCHNA: Wer ein Feld von seinem Nächsten übernimmt, und es ist ein Bewässerungsfeld oder ein Baumfeld, und die Quelle ist versiegt oder der Baum ist gefällt worden, so zieht [der Eigentümer] ihm nichts von seinem Pachtzins ab. Hat er zu ihm gesagt: „Verpachte mir dieses Bewässerungsfeld“ oder „dieses Baumfeld“, und die Quelle ist versiegt oder der Baum ist gefällt worden, so zieht er ihm von seinem Pachtzins ab.
מתני׳ המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:
GEMARA: Wie ist der Fall? Wollte man sagen, dass der große Fluss versiegt ist, warum zieht er ihm dann nichts von seinem Pachtzins ab? Er kann ihm doch sagen: Es ist ein Landesunglück! – Raw Papa sagte: Wenn ein kleiner Fluss versiegt ist, sodass er zu ihm sagt:
גמ׳ היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכורו נימא ליה מכת מדינה היא אמר רב פפא דיבש נהרא זוטא דאמר ליה
Original: Bava Metzia 103b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.