Er wäre berechtigt [es] zu nehmen, erhält aber nichts. Es wird doch gelehrt: So wird er für den kleinen aus dem verwarnten und für den großen aus dem nicht verwarnten bezahlt! – Wenn er [ihn] ergriffen hat.
ראוי ליטול ואין לו והתניא הרי זה משתלם לקטן מן המועד ולגדול מן התם דתפס:
„Gehörten beide einem einzigen Mann, sind beide haftbar.“ Rawa aus Parsika sagte zu Raw Aschi: Ist daraus zu entnehmen: Nicht verwarnte Ochsen, die geschädigt haben – will er, treibt er von diesem ein, will er, treibt er von jenem ein?
היו שניהם של איש אחד שניהם חייבים: א"ל רבא מפרזיקא לרב אשי ש"מ שוורים תמים שהזיקו רצה מזה גובה רצה מזה גובה
Wenn mit verwarnten, sag den Schlussteil: „War einer groß und einer klein, [und] der Geschädigte sagt: Der große hat geschädigt, und der Schädiger sagt: Nicht so, sondern der kleine hat geschädigt – wer von seinem Nächsten herausholen will, trägt die Beweislast.“ Wenn mit verwarnten, was macht es ihm aus? Letztlich muss er doch den Wert eines guten Ochsen bezahlen!
אי במועדין אימא סיפא היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה אי במועדין מאי נפקא ליה מיניה סוף סוף דמי תורא מעליא בעי לשלומי
Raw Acha Saba sagte zu Raw Aschi: Wenn von verwarnten, [warum] „sind sie haftbar“? Es müsste heißen: „ist der Mann haftbar“! Und außerdem: Was [soll] „beide“?
א"ל רב אחא סבא לרב אשי אי במועדין חייבים חייב גברא מיבעי ליה ותו מאי שניהם
Vielmehr tatsächlich von nicht verwarnten, und es ist Rabbi Akiwa, der sagt: Sie sind Teilhaber. Und der Grund ist, dass beide vorhanden sind, sodass er ihn nicht abweisen kann; sind aber nicht beide vorhanden, kann er ihm sagen: Geh, bring einen Beweis, dass dieser Ochse dich geschädigt hat, und ich bezahle dich.
אלא לעולם בתמין ורבי עקיבא היא דאמר שותפין נינהו וטעמא דאיתנהו לתרוייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:
MISCHNA: Ein Ochse, der vier oder fünf Ochsen nacheinander stieß, soll dem letzten von ihnen bezahlen; und ist an ihm ein Überschuss, soll er ihn dem vorigen zurückgeben; und ist an ihm ein Überschuss, soll er ihn dem vor dem vorigen zurückgeben; und der jeweils letzte ist im Vorteil – Worte Rabbi Meirs.
מתני׳ שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר דברי ר"מ
Rabbi Schimon sagt: Ein Ochse, zweihundert wert, der einen Ochsen, zweihundert wert, stieß, und der Kadaver ist nichts wert: Dieser nimmt eine Mine und jener nimmt eine Mine.
רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה
Stieß er dann noch einen anderen Ochsen, zweihundert wert: Der letzte nimmt eine Mine, der vorige fünfzig Sus und die beiden ersten [je] einen Golddenar.
חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב:
Wenn nach Rabbi Jischmael, der sagt: Sie sind Gläubiger – statt „der jeweils letzte ist im Vorteil“ müsste es heißen: „der jeweils erste ist im Vorteil“. Wenn nach Rabbi Akiwa, der sagt: Es ist ein Ochse von Teilhabern – statt „ist an ihm ein Überschuss,
אי כר' ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו האי אחרון אחרון נשכר ראשון ראשון נשכר מבעי ליה אי כר' עקיבא דאמר תורא דשותפי הוא האי יש בו מותר
Original: Bava Kamma 36a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.