Aufbau der Debatte:Baraita 2Frage 1Beweis 1Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Ein Widder sah einmal Rüben auf der Öffnung eines Fasses, kletterte hinauf, fraß die Rüben und zerbrach das Fass. Rawa verpflichtete [den Eigentümer], für die Rüben und für das Fass vollen Schaden zu zahlen. Was ist der Grund? Da es seine gewohnte Weise ist, Rüben zu fressen, ist es auch seine gewohnte Weise, zu klettern und hinaufzusteigen.
ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם מאי טעמא כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק
Ilfa sagte: Ein Vieh im öffentlichen Bereich, das seinen Hals ausstreckte und vom Rücken eines anderen [Tieres] fraß – [der Eigentümer] ist schuldig. Was ist der Grund? Der Rücken des anderen gleicht dem Hof des Geschädigten.
אמר אילפא בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת מאי טעמא גבי חברתה כחצר הניזק דמי
Wollen wir sagen, dies stütze ihn: War sein Korb auf seinen Rücken geworfen, und [das Tier] streckte seinen Hals aus und fraß daraus, so ist [der Eigentümer] schuldig? – Wie Rawa sagte: wenn es hochspringt; so auch hier: wenn es hochspringt.
Und wo wurde [die Lehre] Rawas gesagt? Zu dem, was Rabbi Oschaja sagte: Ein Vieh im öffentlichen Bereich – fraß es im Gehen, ist man frei; blieb es stehen und fraß, ist man schuldig. Was ist anders beim Gehen? Dass es seine gewohnte Weise ist. Auch Stehenbleiben ist seine gewohnte Weise! Rawa sagte: wenn es hochspringt.
והיכא איתמר דרבא אהא דאמר רבי אושעיא בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת מאי שנא הלכה דאורחיה הוא עמדה נמי אורחיה הוא אמר רבא בקופצת
Rabbi Seira fragte: Bei Rollendem – wie ist es? Wie ist der Fall? Etwa wenn Getreidegarben im Privatbereich liegen und rollend aus dem Privatbereich in den öffentlichen Bereich gelangen – was dann?
בעי ר' זירא מתגלגל מהו היכי דמי כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות היחיד לרה"ר מאי
Komm und höre, denn Rabbi Chija lehrte: Eine Last, teils drinnen und teils draußen – fraß es drinnen, ist man schuldig; fraß es draußen, ist man frei. Doch wohl [das, was] rollend [hinaus]gelangt? – Nein, lies: Fraß es von dem, was drinnen ist, ist man schuldig; von dem, was draußen ist, ist man frei.
ת"ש דתני רבי חייא משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה מאי לאו מתגלגל ואתי לא אימא אכלה על מה שבפנים חייבת על מה שבחוץ פטורה
Worauf bezieht sich [„im öffentlichen Bereich ist er frei“]? Raw sagte: Auf alles. Was ist der Grund? Wer [etwas Gewöhnliches] abweichend tut, und ein anderer kommt und weicht davon ab, der ist frei.
אהייא אמר רב אכולהו מאי טעמא כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור
Und so sagte auch Resch Lakisch: Auf alles. Und Resch Lakisch folgt hier seiner Ansicht, denn Resch Lakisch sagte: Zwei Kühe im öffentlichen Bereich, eine liegend und eine gehend – schlug die gehende die liegende, ist man frei; die liegende die gehende, ist man schuldig.
וכן אמר ריש לקיש אכולהו ואזדא ריש לקיש לטעמיה דאמר ריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה במהלכת חייבת
Wollen wir sagen, Rabbi Jochanan vertritt [die Lehre] des Resch Lakisch nicht, selbst bei zwei Kühen? – Nein, tatsächlich vertritt er sie: Bei Kleidung kommt es bei Menschen vor, dass sie Mäntel ablegen und sich ausruhen; aber für ein Vieh ist es nicht gewöhnlich.
לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש אפילו בשתי פרות לא לעולם אית ליה כסות עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי אבל בהמה לאו אורחה
Es wurde entsprechend Rabba gelehrt, und es wurde entsprechend Rawa gelehrt. Es wurde entsprechend Rabba gelehrt: Rabbi Schimon ben Jochai sagte: Man zahlt nur den Wert von Stroh allein.
תניא כוותיה דרבה תניא כוותיה דרבא תניא כוותיה דרבה רבי שמעון בן יוחי אמר אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד
Es wurde entsprechend Rawa gelehrt: „Und wenn es Nutzen hatte, zahlt man, was es genossen hat.“ Wie das? Fraß es ein Kab oder zwei Kab, so sagt man nicht: Man zahle ihren Wert; sondern man schätzt, wie viel ein Mensch bereit ist, seinem Vieh etwas für es Geeignetes zu füttern, auch wenn er es nicht gewohnt ist. Daher: Fraß es Weizen oder etwas, das ihm schadet, so ist man frei.
תניא כוותיה דרבא אם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד אכלה קב או קביים אין אומרים תשלם דמיהן אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה פטורה
Raw Chisda sagte zu Rami bar Chama: Du warst gestern Abend nicht bei uns im Stadtgebiet, wo uns treffliche Dinge fraglich wurden. Er sagte: Was für treffliche Dinge? Er sagte zu ihm: Wer im Hof seines Nächsten ohne dessen Wissen wohnt – muss er ihm Miete zahlen oder muss er nicht?
א"ל רב חסדא לרמי בר חמא לא הוית גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא אמר מאי מילי מעלייתא א"ל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך
Wie ist der Fall? Wolltest du sagen, bei einem Hof, der nicht zur Vermietung steht, und einem Mann, der nicht zu mieten pflegt – so hat dieser keinen Nutzen und jener keinen Verlust. Vielmehr bei einem Hof, der zur Vermietung steht, und einem Mann, der zu mieten pflegt – so hat dieser Nutzen und jener Verlust.
היכי דמי אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר זה נהנה וזה חסר
Nötig ist es nur bei einem Hof, der nicht zur Vermietung steht, und einem Mann, der zu mieten pflegt: Was gilt? Kann er zu ihm sagen: Welchen Verlust habe ich dir verursacht? Oder kann er vielleicht sagen:
לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר מאי מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דלמא מצי אמר
Original: Bava Kamma 20a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.