für die Dienstabteilung Jedaja – was dann?
למשמרת ידעיה מהו
Bawa Kamma 110b בבא קמא
Aufbau der Debatte:Frage 6Beweis 1
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Wie ist das gemeint? Wenn du sagst, er gab es Jedaja während der Dienstwoche Jedajas – dann hat es doch [den Wert]!
היכי דמי אילימא דיהביה לידעיה במשמרת ידעיה הא אית ביה
Nein, es ist nötig für den Fall, dass er es Jedaja während der Dienstwoche Jehojariws gab – was dann? Sagen wir: Da es nicht dessen Dienstwoche ist, ist es nichts? Oder: Da es [für Jehojariw] von vornherein nicht geeignet war, steht es für Jedaja bereit? Es bleibt unentschieden.
לא צריכא דיהביה לידעיה במשמרתו דיהויריב מאי מי אמרינן כיון דלאו משמרתו הוא ולא כלום הוא או דלמא כיון דלא חזי ליה מעיקרא לידעיה קאי תיקו
Rawa fragte: Dürfen die Kohanim einen Raub an einem Proselyten gegen einen [anderen] Raub an einem Proselyten aufteilen?
בעי רבא כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר
Sagen wir: Der Allbarmherzige nannte ihn „Schuld[opfer]“ – wie man beim Schuldopfer nicht ein Schuldopfer gegen ein Schuldopfer aufteilt, so teilt man auch beim Raub nicht einen Raub an einem Proselyten gegen einen Raub an einem Proselyten auf? Oder ist der Raub an einem Proselyten [gewöhnliches] Geld?
מי אמרינן אשם קרייה רחמנא מה אשם אין חולקין אשם כנגד אשם אף גזל אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר או דלמא גזל הגר ממונא הוא
Er löste es dann selbst: Der Allbarmherzige nannte ihn „Schuld[opfer]“. Raw Acha, der Sohn Rawas, lehrte es ausdrücklich: Rawa sagte: Die Kohanim teilen nicht einen Raub an einem Proselyten gegen einen Raub an einem Proselyten auf. Warum? Der Allbarmherzige nannte ihn „Schuld[opfer]“.
הדר פשטה אשם קרייה רחמנא רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא אמר רבא כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר מ"ט אשם קרייה רחמנא:
Rawa fragte: Sind die Kohanim beim Raub an einem Proselyten Erben, oder sind sie Empfänger von Gaben?
בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנות הוו
Was folgt daraus? Etwa wenn er Gesäuertes geraubt hatte, über das das Pessachfest hinweggegangen ist. Sagst du, sie sind Erben, so ist es eben das, was sie geerbt haben, und sie erben es [so wie es ist]; sagst du aber, sie sind Empfänger von Gaben, so sagte der Allbarmherzige, dass er ihnen eine Gabe geben soll, und dieser gibt ihnen nichts, denn es ist bloßer Staub.
למאי נפקא מינה כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח אי אמרת יורשין הוו היינו האי דירתי מורית ואי אמרת מקבלי מתנות הוו מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא
Raw Seira fragte es so: Selbst wenn du sagen willst, sie sind Empfänger von Gaben, ist uns dies nicht fraglich, denn [auch] dies ist eine Gabe, von der der Allbarmherzige sagte, dass er sie ihnen geben soll.
רב זעירא בעי הכי אפילו אם תימצי לומר מקבלי מתנה הוו הא לא איבעיא לן דההיא מתנה אמר רחמנא דניתיב להו
Fraglich ist uns vielmehr der Fall, dass ihm zehn Tiere aus dem Raub an einem Proselyten zufielen: Sind sie verpflichtet, von ihnen den Zehnten abzusondern, oder nicht?
אלא כי קמבעיא לן כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר מחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא
Sind sie Erben – denn der Meister sagte: Haben sie [die Tiere] im gemeinsamen Besitz des Hauses erworben, sind sie verpflichtet –, oder sind sie Empfänger von Gaben – und wir haben gelernt: Wer kauft oder wem es als Geschenk gegeben wurde, ist vom Viehzehnten frei? Was ist damit?
יורשין הוו דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין או דלמא מקבלי מתנות הוו ותנן הלוקח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה מאי
Komm und höre: Vierundzwanzig Priestergaben wurden Aaron und seinen Söhnen gegeben, und alle wurden durch Allgemeines, Besonderes und Allgemeines und durch einen Salzbund gegeben.
ת"ש עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל וברית מלח
Jeder, der sie erfüllt, ist, als erfülle er Allgemeines, Besonderes und Allgemeines und einen Salzbund; jeder, der sie übertritt, ist, als übertrete er Allgemeines, Besonderes und Allgemeines und einen Salzbund.
כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח
Und diese sind es: zehn im Heiligtum, vier in Jerusalem und zehn in den Landbezirken. Zehn im Heiligtum: das Sündopfer vom Vieh, das Sündopfer vom Geflügel, das gewisse Schuldopfer, das Schuldopfer bei Zweifel, die Gemeinde-Friedensopfer, das Log Öl des Aussätzigen, der Rest des Omer, die zwei Brote, die Schaubrote und die Reste der Speiseopfer.
ואלו הן עשר במקדש וד' בירושלים ועשר בגבולים עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף ואשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות
Und vier in Jerusalem: die Erstgeburt, die Erstlingsfrüchte, das vom Dankopfer Abgehobene, der Widder des Nasiräers und die Häute der Opfer.
וארבע בירושלים הבכורה והביכורים והמורם מן התודה ואיל נזיר ועורות קדשים
Und zehn in den Landbezirken: die Teruma, die Teruma vom Zehnten, die Teighebe, die erste Schur, die Gaben [vom Geschlachteten], die Auslösung des [erstgeborenen] Sohnes, die Auslösung des Erstgeborenen vom Esel, das Erbfeld, das gebannte Feld und der Raub an einem Proselyten.
ועשרה בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר
Und jedenfalls nennt er es „Gabe“ – entnimm daraus, dass sie Empfänger von Gaben sind. Entnimm daraus.
וקא קרי מיהת מתנה ש"מ מקבלי מתנות הוו ש"מ:
„Gab er das Geld den Männern der Dienstabteilung“ usw. Abaje sagte: Entnimm daraus, dass das Geld die Hälfte der Sühne bewirkt. Denn wenn es keine Sühne bewirkte, würde ich sagen, es kehrt an die Erben zurück. Warum? In dieser Absicht hat er es ihm nicht gegeben.
נתן את הכסף לאנשי משמר [וכו']: אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הוה אמינא מהדר ליורשין מ"ט אדעתא דהכי לא יהב ליה
Wenn dem so ist, sollte doch ein Sündopfer, dessen Eigentümer gestorben ist, zu Profanem werden, denn in dieser Absicht hat er es nicht abgesondert! Man sagt: Ein Sündopfer, dessen Eigentümer gestorben ist – das ist eine überlieferte Halacha, dass es dem Tod verfällt.
אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה אמרי חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא
Wenn dem so ist, sollte doch ein Schuldopfer, dessen Eigentümer gestorben ist, zu Profanem werden, denn in dieser Absicht hat er es nicht abgesondert! Auch beim Schuldopfer ist es eine überlieferte Halacha: Alles, was beim Sündopfer dem Tod verfällt, muss beim Schuldopfer weiden.
אלא מעתה אשם שמתו בעליו ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשיה אשם נמי הלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה
Wenn dem so ist, sollte doch eine Schwägerin, die einem mit Geschwüren Behafteten [zur Schwagerehe] zufiel, ohne Chaliza frei werden, denn in dieser Absicht hat sie sich nicht antrauen lassen! Dort sind wir Zeugen,
אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה התם אנן סהדי
Original: Bava Kamma 110b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.