Aufbau der Debatte:Baraita 1Frage 1Einwand 3Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
um ihm dafür Weizen zu kaufen, und er kaufte dafür Gerste, Gerste, und er kaufte dafür Weizen – in einer [Baraita] wird gelehrt: Hat er Verlust gemacht, ist es zu seinem Verlust; hat er Gewinn gemacht, ist es zu seinem Gewinn. Und in einer [anderen] wird gelehrt: Hat er Verlust gemacht, ist es zu seinem Verlust; hat er Gewinn gemacht, ist der Gewinn zu teilen.
ליקח לו חטין ולקח מהם שעורין שעורין ולקח מהם חטין תניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע
Rabbi Elasar wandte dagegen ein: Woher [weißt du das]? Vielleicht sagt Rabbi Meir das nur bei etwas, das für ihn selbst taugt, aber für den Handel hat er es nicht gesagt.
מתקיף לה ר' אלעזר ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ אלא במידי דחזי ליה לגופיה אבל לסחורה לא אמר
Im Westen lachten sie über Rabbi Jochanan[wegen seiner Erklärung] nach Rabbi Jehuda: Wer hat denn dem Eigentümer des Weizens kundgetan, dass er den Weizen dem Eigentümer des Geldes übereignen soll? Raw Schmuel bar Sasarti wandte dagegen ein: Wenn dem so ist, dann auch nicht bei Weizen [statt] Weizen!
מחכו עלה במערבא לר' יוחנן אליבא דר' יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות מתקיף לה רב שמואל בר ססרטי אי הכי אפילו חטין וחטין נמי לא
Wisse, dass es so ist, denn wir haben gelernt: Sowohl wer seine Güter heiligt als auch wer sich selbst einschätzt – er hat keinen [Anteil] an der Kleidung seiner Frau, nicht an der Kleidung seiner Kinder, nicht an der Färbung, die er für sie hat färben lassen, und nicht an neuen Sandalen, die er für sie gekauft hat.
תדע דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן
Warum? Man könnte auch hier sagen: Wer hat dem Färber kundgetan, dass er seine Farbe der Frau übereignen soll? Doch wohl, weil wir sagen: [Er führt seinen Auftrag aus und gilt wie die Hand seiner Frau; auch hier:] Er führt seinen Auftrag aus und gilt wie die Hand des Hausherrn.
ואמאי לימא הכא נמי מי הודיעו לצבע שיקנה צבעו לאשה אלא לאו משום דאמרינן [דשליחותיה קא עביד וכיד אשתו דמי הכא נמי] שליחותיה קא עביד וכיד בעה"ב דמי
Rabbi Seira wandte dagegen ein: Hat denn ein Mensch seine Tefillin im Sinn? Und wir haben gelernt: Wer seine Güter heiligt, dem rechnet man die Tefillin an. Abaje sagte zu ihm: Ein Mensch hat die Tefillin nicht im Sinn? Wer seine Güter heiligt, denkt: Ich tue ein Gebot. Und ein Mensch hat die Kleidung seiner Frau und seiner Kinder nicht im Sinn, wegen der Feindschaft.
מתקיף לה רבי זירא וכי דעתו של אדם על תפיליו ותנן המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין א"ל אביי אין דעתו של אדם על תפילין המקדיש נכסיו סבר מצוה קא עבידנא ואין דעתו של אדם על כסות אשתו ובניו משום איבה
Raw Oschaja wandte dagegen ein: Hier wurden doch auch die zur Einschätzung Verpflichteten gelehrt, und wir haben gelernt: Von den zur Einschätzung Verpflichteten nimmt man Pfänder.
מתקיף לה רב אושעיא והלא חייבי ערכין שנו כאן ותנן חייבי ערכין ממשכנין אותן
Vielmehr sagte Rabbi Abba: Jeder, der seine Güter heiligt, gilt, als hätte er ihnen die Kleidung seiner Frau und seiner Kinder von vornherein übereignet.
אלא אמר רבי אבא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להן כסות אשתו ובניו מעיקרא
Die Rabbanan lehrten: Wer ein Feld im Namen seines Nächsten kauft, den zwingt man nicht zu verkaufen. Hat er aber zu ihm gesagt: „Unter der Bedingung“, so zwingt man ihn zu verkaufen.
תנו רבנן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו על מנת כופין אותו למכור
Was meint er? Raw Scheschet sagte: So meint er es: Wer von seinem Nächsten ein Feld im Namen des Exilarchen kauft, den Exilarchen zwingt man nicht, [es ihm] zu verkaufen. Hat er aber gesagt: „Unter der Bedingung“, so zwingt man den Exilarchen zu verkaufen.
מאי קאמר אמר רב ששת ה"ק הלוקח שדה מחבירו בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור ואם אמר על מנת כופין את ריש גלותא למכור
Der Meister sagte: Wer ein Feld im Namen des Exilarchen kauft, den Exilarchen zwingt man nicht zu verkaufen. Daraus folgt, dass er es für ihn erworben hat. Sollen wir sagen, das streite gegen die Leute des Westens, die sagen: Wer hat denn dem Eigentümer des Weizens kundgetan, dass er den Weizen dem Hausherrn übereignen soll?
אמר מר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור מכלל דמקנא קניא ליה לימא פליגא דבני מערבא דאמרי וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל הבית
Lies aber den Schlussteil: „Unter der Bedingung“ – so zwingt man den Exilarchen zu verkaufen. Warum? Soll doch der Exilarch sagen: „Ich will weder eure Ehre noch eure Geringschätzung“!
אלא אימא סיפא על מנת כופין אותו ריש גלותא למכור אמאי ולימא ריש גלותא לא יקרייכו בעינא ולא זילותייכו בעינא
Vielmehr sagte Abaje: So meint er es: Wer ein Feld im Namen seines Nächsten (des Exilarchen) kauft –
אלא אמר אביי ה"ק הלוקח שדה בשם חבירו (ריש גלותא)
Original: Bava Kamma 102b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.