Er gibt ihm den Preis von Saatgut. Man sagte zu ihm: Viele kaufen ihn für andere Zwecke.
נותן לו דמי זרע אמרו לו הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים
Bawa Batra 93b בבא בתרא
Aufbau der Debatte:Mischna 1Baraita 1Frage 3
Automatisch anhand der einleitenden Formeln erkannt. Unterstrichene Begriffe und Namen öffnen eine Erklärung.
Welche Tannaim [streiten]? Wenn du sagst, Rabbi Jose und „man sagte zu ihm“ – beide richten sich nach der Mehrheit: Der eine richtet sich nach der Mehrheit der Leute, und der andere richtet sich nach der Mehrheit [derer, die] zur Aussaat [kaufen].
מאן תנאי אילימא רבי יוסי ואמרו לו תרוייהו בתר רובא אזלי מר אזיל בתר רובא דאינשי ומר אזיל בתר רובא דזריעה
Vielmehr: entweder der erste Tanna und Rabbi Jose, oder der erste Tanna und „man sagte zu ihm“.
אלא אי תנא קמא ור' יוסי אי ת"ק ואמרו לו
Die Weisen lehrten: Was gibt er ihm? Den Preis der Saat, aber nicht die Auslagen; manche sagen: auch die Auslagen.
ת"ר מהו נותן לו דמי זרע ולא הוצאה ויש אומרים אף הוצאה
Wer sind „manche sagen“? Raw Chisda sagte: Das ist Rabban Schimon ben Gamliel.
מאן יש אומרים אמר רב חסדא רשב"ג היא
Welcher Rabban Schimon ben Gamliel? Wenn du sagst, Rabban Schimon ben Gamliel unserer Mischna, denn wir haben gelernt: „Wer seinem Nächsten Früchte verkauft, und dieser säte sie, und sie gingen nicht auf – selbst bei Leinsamen –, haftet nicht für sie“ (folglich haftet er für Gartensamen, die man nicht isst) –
הי רבן שמעון בן גמליאל אילימא רשב"ג דמתני' דתנן המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן (הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן)
sieh den Schluss: „Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Für Gartensamen, die man nicht isst, haftet er.“ Der erste Tanna sagt doch dasselbe: [Nur] für Leinsamen haftet er nicht, für Gartensamen aber, die man nicht isst, haftet er!
אימא סיפא רשב"ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן ת"ק נמי הכי קאמר זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן
Doch wohl: Die Auslagen sind zwischen ihnen [strittig]; der eine meint: den Preis der Saat, und der andere meint: auch die Auslagen.
אלא לאו הוצאה איכא בינייהו מר סבר דמי זרע ומ"ס אף הוצאה
Woher [weißt du das]? Vielleicht umgekehrt! – Das ist nicht schwierig: Jeder spätere Tanna kommt, um etwas hinzuzufügen.
ממאי דלמא איפכא הא לא קשיא כל תנא בתרא לטפויי מילתא קא אתי
Vielleicht ist aber das Ganze [die Lehre] Rabban Schimon ben Gamliels, und es fehlt etwas, und so lehrt er: Wer seinem Nächsten Früchte verkauft, und dieser säte sie, und sie gingen nicht auf – selbst bei Leinsamen haftet er nicht für sie (folglich haftet er für Gartensamen, die man nicht isst) –, Worte Rabban Schimon ben Gamliels; denn Rabban Schimon ben Gamliel sagt: (Nur für Leinsamen haftet er nicht; folglich) für Gartensamen, die man nicht isst, haftet er.
ודלמא כולה רשב"ג היא וחסורי מחסרא והכי קתני המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן (הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן) דברי רשב"ג שרשב"ג אומר (זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן הא) זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן
Vielmehr ist es dieser Rabban Schimon ben Gamliel; denn es wird gelehrt: Wer Weizen zum Mahlen bringt, und [der Müller] hat ihn nicht angefeuchtet und Kleie oder grobe Kleie daraus gemacht; Mehl zum Bäcker, und er hat zerbröckelndes Brot daraus gebacken; ein Tier zum Schlachter, und er hat es zum Aas gemacht – so haftet er, weil er wie ein bezahlter Hüter ist.
אלא הא רבן שמעון בן גמליאל דתניא המוליך חטין לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ואפאו פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר
Rabban Schimon ben Gamliel sagt: Er gibt ihm [auch] den Ersatz für seine Beschämung und für die Beschämung seiner Gäste. Und so pflegte Rabban Schimon ben Gamliel zu sagen: Ein großer Brauch herrschte in Jerusalem: Wer seinem Nächsten eine Mahlzeit [zur Zubereitung] übergab, und dieser verdarb sie, gab ihm den Ersatz für seine Beschämung und für die Beschämung seiner Gäste.
רשב"ג אומר נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו
Noch ein großer Brauch herrschte in Jerusalem: Ein Tuch war über dem Eingang ausgebreitet; solange das Tuch ausgebreitet war, traten Gäste ein; war das Tuch entfernt, traten die Gäste nicht [mehr] ein.
עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין:
MISCHNA: Wer seinem Nächsten Früchte verkauft – [der Käufer] nimmt ein Viertel [Kaw] Unrat pro Sea hin; bei Feigen nimmt er zehn wurmstichige auf hundert hin; bei einem Keller Wein nimmt er zehn saure [Krüge] auf hundert hin; bei Krügen in der Scharon[-Ebene] nimmt er zehn schadhafte auf hundert hin.
מתני׳ המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתולעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסות למאה:
GEMARA: Raw Ketina lehrte: ein Viertel Hülsenfrüchte pro Sea, Erde aber nicht. – Hat denn nicht Rabba bar Chija aus Ktesiphon im Namen Rabbas gesagt: Wer einen Stein aus der Tenne seines Nächsten aussondert,
גמ׳ תאני רב קטינא רובע קטנית לסאה ועפרורית לא והאמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה בורר צרור מגרנו של חברו
Original: Bava Batra 93b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.