„Wer bei seinem Nächsten vor Zeugen etwas hinterlegt, dem muss [dieser] es nicht vor Zeugen zurückgeben“? Kann dir das in den Sinn kommen? Vielmehr: Wer bei seinem Nächsten vor Zeugen etwas hinterlegt, dem muss [dieser] es vor Zeugen zurückgeben.
המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים לא ס"ד אלא המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים
Abaje wandte ein: Sah [jemand] seinen Sklaven in der Hand eines Handwerkers oder seinen Mantel in der Hand eines Wäschers und sagt zu ihm: „Was hat er bei dir zu suchen?“ – [sagt dieser:] „Du hast ihn mir verkauft“ oder „Du hast ihn mir geschenkt“, so hat er nichts gesagt; [sagt er:] „In meiner Gegenwart hast du ihm [einem anderen] gesagt, ihn mir zu verkaufen oder ihn mir zu schenken“, so sind seine Worte gültig.
מיתיבי אביי ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס אומר לו מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום בפני אמרת לו למוכרו וליתנו לו במתנה דבריו קיימין
Rabba sagte: Der Schlussteil [handelt davon], dass [die Sache] aus der Hand eines anderen hervorkommt, und der andere sagt zu ihm: „In meiner Gegenwart hast du ihm gesagt, ihn zu verkaufen oder ihn zu verschenken.“ Da er, wenn er wollte, zu ihm sagen könnte: „Von dir habe ich ihn gekauft“, sind auch, wenn er zu ihm sagt: „In meiner Gegenwart hast du ihm gesagt, ihn zu verkaufen“, seine Worte gültig, und er ist glaubwürdig.
אמר רבה סיפא ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר ליה אחר בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה מיגו דאי בעי א"ל מינך זבנתיה כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו דבריו קיימין ומהימן
Jedenfalls lehrt der erste Teil: „sah“. Wie ist das gemeint? Wenn es Zeugen gibt, wozu brauche ich „sah“? Man bringe die Zeugen, und er nehme [ihn]. Vielmehr doch, dass es keine Zeugen gibt, und wenn er [ihn] nur gesehen hat, ergreift er ihn jedenfalls.
קתני מיהת רישא ראה היכי דמי אי דאיכא עדים למה לי ראה ניתי עדים ונשקול אלא לאו דליכא עדים וכי ראה מיהא תפיס ליה
Aber du bist es doch, der gesagt hat: Wer bei seinem Nächsten vor Zeugen hinterlegt, dem muss [dieser] vor Zeugen zurückzahlen! Er sagte zu ihm: Davon bin ich abgekommen.
והא את הוא דאמרת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אמר ליה הדרי בי
Rawa wandte ein, um Rabba zu stützen: Wer seinen Mantel einem Handwerker gibt – der Handwerker sagt: „Zwei [Sus] hast du mit mir vereinbart“, und der andere sagt: „Ich habe mit dir nur einen vereinbart“ –, so muss, solange der Mantel in der Hand des Handwerkers ist, der Hausherr den Beweis erbringen. Hat er ihn ihm zur [vereinbarten] Zeit übergeben, so schwört [der Handwerker] und nimmt [seinen Lohn]; ist die Zeit verstrichen, so gilt: Wer von seinem Nächsten fordert, muss den Beweis erbringen.
מתיב רבא לסיועי לרבה הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה
Wie ist das gemeint? Wenn es Zeugen gibt, soll man doch sehen, was die Zeugen sagen!
היכי דמי אי דאיכא עדים ליחזי עדים מאי קאמרי
Original: Bava Batra 45b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.