Schön und gut für mich, der ich sage: Beweis durch Zeugen – da man den Käufern sagte: Bringt Zeugen, und sie keine fanden, deshalb kamen sie und sagten zu ihm: Wie ist es, ihn zu untersuchen? Aber für dich, der du sagst: Beweis durch Beglaubigung der Urkunde – wozu müssen sie ihn untersuchen? Sollen sie ihre Urkunde beglaubigen lassen und in das Vermögen eingesetzt werden!
Meinst du denn, das Vermögen stand im Besitz der Familienangehörigen, und die Käufer kamen und erhoben Einspruch? Das Vermögen stand im Besitz der Käufer, und die Familienangehörigen kamen und erhoben Einspruch.
מי סברת נכסי בחזקת בני משפחה קיימי וקא אתו לקוחות ומערערי נכסי בחזקת לקוחות קיימי וקא אתו בני משפחה וקא מערערי
So ist es auch einleuchtend, da er zu ihnen sagte: Ihr seid nicht befugt, ihn zu entstellen, und sie schwiegen. Schön und gut, wenn du sagst, die Familienangehörigen erhoben Einspruch – deshalb schwiegen sie. Wenn du aber sagst, die Käufer erhoben Einspruch – warum schwiegen sie? Sie hätten ihm sagen sollen: Wir haben ihm Zuz gegeben – soll er doch entstellt werden!
הכי נמי מסתברא מדקאמר להו אי אתם רשאים לנוולו ואישתיקו אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי משום הכי אישתיקו אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי אמאי שתקי לימרו ליה אנן זוזי יהבינן ליה לינוול ולינוול
Wenn deswegen, ist das kein Beweis: So sagte er zu ihnen: Erstens seid ihr nicht befugt, ihn zu entstellen; und ferner, wenn ihr sagt: Er hat Zuz genommen, soll er doch entstellt werden – die Zeichen pflegen sich nach dem Tod zu verändern.
אי משום הא לא איריא הכי קאמר להו חדא דאי אתם רשאים לנוולו ועוד וכי תימרו זוזי שקל לינוול ולינוול סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה
(Komm und höre:) Rabbi Schimon ben Lakisch fragte Rabbi Jochanan über das, was in der Mischna Bar Kapparas gelehrt wird: Wenn jemand ein Feld nutzte, und es stand im Ruf, ihm zu gehören, und einer erhob Einspruch gegen ihn, indem er sagte: Es gehört mir; und dieser brachte seine Kaufurkunde hervor, indem er sagte: Du hast es mir verkauft, oder: Du hast es mir geschenkt – wenn [der andere] sagt: Ich kenne diese Urkunde überhaupt nicht, so soll die Urkunde durch ihre Unterzeichner beglaubigt werden.
(ת"ש) שאל רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהיא שלו וקרא עליו אחד ערער לומר שלי היא והוציא זה את אונו לומר שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה אם אמר איני מכיר בשטר זה מעולם יתקיים השטר בחותמיו
Wenn er sagt: Das ist eine Teilungsurkunde oder eine Vertrauensurkunde – ich habe es dir verkauft, und du hast mir das Geld nicht gegeben –, so richte dich, wenn es Zeugen gibt, nach den Zeugen; wenn nicht, richte dich nach der Urkunde.
אם אמר שטר פסים הוא זה או שטר אמנה שמכרתי לך ולא נתת לי דמים אם יש עדים הלך אחר עדים ואם לאו הלך אחר השטר
Er sagte zu ihm: Nein, denn ich sage: Nach allen [Meinungen] muss man eine Urkunde, deren Abfassung er zugibt, nicht beglaubigen. – Sie streiten doch! Denn wir haben gelernt: Sie sind nicht glaubwürdig, sie für ungültig zu erklären; Worte Rabbi Meirs. Und die Weisen sagen: Sie sind glaubwürdig.
אמר ליה לא שאני אומר דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו והא מיפלג פליגי דתנן אין נאמנין לפוסלו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים נאמנין
Er sagte zu ihm: Wenn Zeugen gewichtig sind und die Urkunde schwächen – steht es etwa in seiner Macht? Er sagte zu ihm: Hat man nicht in deinem Namen gesagt: Die Familienangehörigen haben zu Recht Einspruch erhoben? Er sagte zu ihm: Das hat Elasar gesagt; ich habe so etwas niemals gesagt.
אמר ליה אי עדים אלימי ומרעי שטרא איהו כל כמיניה אמר ליה והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה אמר ליה זו אלעזר אמרה אני לא אמרתי דבר זה מעולם
Rabbi Seira sagte: Wenn Rabbi Jochanan[die Worte] Rabbi Elasars, seines Schülers, verleugnet – wird er [auch die] Rabbi Jannais, seines Lehrers, verleugnen? Denn Rabbi Jannai sagte im Namen Rabbis: Gibt er die Abfassung der Urkunde zu, muss man sie (nicht) beglaubigen. Und Rabbi Jochanan sagte zu ihm: Rabbi, ist das nicht unsere Mischna: „Und die Weisen sagen: Wer [etwas] von seinem Nächsten herausfordert, auf dem liegt der Beweis“ – und Beweis gibt es nur durch Beglaubigung der Urkunde?
אמר רבי זירא אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו יכפור ברבי ינאי רבו דאמר רבי ינאי אמר רבי מודה בשטר שכתבו (אינו) צריך לקיימו ואמר ליה רבי יוחנן רבי לא משנתנו היא זו וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה אין ראיה אלא בקיום השטר
Doch die Worte unseres Lehrers Josef scheinen [richtig], denn unser Lehrer Josef sagte im Namen Raw Jehudas im Namen Schmuels: Das sind die Worte der Weisen; Rabbi Meir aber sagt: Gibt er die Abfassung der Urkunde zu, muss man sie beglaubigen. Und was [heißt] „nach allen“? Die [Meinung] der Rabbanan gilt im Verhältnis zu Rabbi Meir als „nach allen“.
ברם נראין דברי רבינו יוסף דאמר רבינו יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי חכמים אבל רבי מאיר אומר מודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו ומאי דברי הכל דרבנן לגבי רבי מאיר דברי הכל היא
Wir haben doch umgekehrt gelernt: „Und die Weisen sagen: Wer [etwas] von seinem Nächsten herausfordert, auf dem liegt der Beweis“! Kehre es um. Es wird doch gelehrt: „Sie sind nicht glaubwürdig, sie für ungültig zu erklären; Worte Rabbi Meirs. Und die Weisen sagen: Sie sind glaubwürdig“! Kehre es um.
והא איפכא תנן וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה איפוך והא תניא אין נאמנין לפוסלו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמנין איפוך
Rabbi Jochanan sagt doch: „Beweis durch Zeugen“! Kehre es um. Soll man sagen: Ist das Umkehren auch eine Widerlegung? Nein.
והא רבי יוחנן ראיה בעדים קאמר איפוך לימא ליפוך נמי תיובתא לא
Original: Bava Batra 154b auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.