Die Festzeiten des Ewigen wurden gesagt, der Schabbat der Schöpfung wurde nicht gesagt. Ben Asai sagt: Die Festzeiten des Ewigen wurden gesagt, die Auflösung von Gelübden wurde nicht gesagt.
מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה בן עזאי אומר מועדי ה' נאמרו הפרת נדרים לא נאמרה
Rabbi Jose bar Natan hatte diese Baraita gelernt und wusste sie nicht zu erklären. Er ging Raw Scheschet nach Nehardea nach und fand ihn nicht; er ging ihm nach Mechosa nach und fand ihn. Er sagte zu ihm: Was [bedeutet]: „Die Festzeiten des Ewigen wurden gesagt, der Schabbat der Schöpfung wurde nicht gesagt“?
ר' יוסי בר נתן גמיר לה להא מתניתא ולא ידע ליה לפרושה אזל בתריה דרב ששת לנהרדעא ולא אשכחיה אזל בתריה למחוזא אשכחיה אמר ליה מאי מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה
Er sagte zu ihm: Die Festzeiten des Ewigen bedürfen der Heiligung durch das Gericht; der Schabbat der Schöpfung bedarf nicht der Heiligung durch das Gericht. Man könnte meinen, da er bei den Festzeiten geschrieben steht, bedürfe er wie die Festzeiten der Heiligung durch das Gericht; daher lehrt er uns [dies].
אמר ליה מועדי ה' צריכין קידוש בית דין שבת בראשית אינה צריכה קידוש בית דין סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיבי גבי מועדות תיבעי קידוש בית דין כמועדות קא משמע לן
Was [bedeutet]: „Die Festzeiten des Ewigen wurden gesagt, die Auflösung von Gelübden wurde nicht gesagt“? Die Festzeiten des Ewigen bedürfen Sachkundiger; die Auflösung von Gelübden bedarf keiner Sachkundigen.
מאי מועדי ה' נאמרו הפרת נדרים לא נאמרה מועדי ה' צריכין מומחין הפרת נדרים אינה צריכה מומחין
Wir haben dort gelernt: Rabban Schimon ben Gamliel sagte: Es gab für Israel keine Festtage wie den fünfzehnten Aw und wie Jom Kippur, an denen die Töchter Jerusalems in geliehenen weißen Kleidern hinausgingen, um die nicht zu beschämen, die keine hatte. Jom Kippur ist verständlich: ein Tag der Vergebung und Verzeihung, der Tag, an dem die letzten Tafeln gegeben wurden. Aber der fünfzehnte Aw – was ist er?
תנן התם אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות אלא חמשה עשר באב מאי היא
Raw Jehuda sagte im Namen Schmuels: Der Tag, an dem den Stämmen erlaubt wurde, untereinander zu heiraten. Was legten sie aus? „Dies ist die Sache“ (Num 36,6) – diese Sache soll nur in diesem Geschlecht gelten.
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש (במדבר לו, ו) זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה
Rabba bar bar Chana sagte im Namen Rabbi Jochanans: Der Tag, an dem dem Stamm Benjamin erlaubt wurde, in die Gemeinde zu kommen, denn es steht geschrieben: „Und die Männer Israels hatten in Mizpa geschworen und gesagt: Keiner von uns soll seine Tochter Benjamin zur Frau geben“ (Ri 21,1). Was legten sie aus? „Von uns“ – und nicht von unseren Söhnen.
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל דכתיב (שופטים כא, א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו
Raw Dimi bar Josef sagte im Namen Raw Nachmans: Der Tag, an dem die Toten der Wüste zu Ende gingen. Denn der Meister sagte: Solange die Toten der Wüste nicht zu Ende gegangen waren,
רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר
Original: Bava Batra 121a auf Sefaria, Version „Wikisource Talmud Bavli“ (hebräisches Wikisource), Lizenz CC BY-SA. Das Original wird inhaltlich unverändert übernommen und nur in Segmente geteilt. Die deutsche Übersetzung ist ein abgeleitetes, maschinell (Modell Claude) erstelltes Werk und steht unter der Lizenz CC BY-SA 4.0.
Original mit Vokalzeichen (Kästchen „Mit Vokalzeichen“): Vokalisierung von Sefaria, Fassung „William Davidson Edition – Vocalized Aramaic“ (Koren), Lizenz CC BY-NC 4.0, dem hiesigen Original zugeordnet.